אכיפת הצו – כללי

כידוע, הליך לפי סעיף 6 פקודת בזיון בית-משפט נועד לכפות ציות לצווים שיפוטיים שהופרו – במבט צופה פני עתיד – על-ידי הטלת קנס או מאסר {רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4), 49, 59 (2004) (להלן: "עניין שרבט")}.

הגם שאין בהליך לפי הפקודה כדי להטיל אחריות פלילית על אדם, נוכח האמצעים החמורים שניתן להפעיל במסגרתו, הוא נחשב להליך מעין פלילי המצוי ב"אותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי" {ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד לד(4), 232, 240 (1980)}.

מפאת חומרת הסנקציות האפשריות בגדרו של הליך זה, מקובל לראות בו הליך שיורי שיש לעשות בו שימוש לאחר שמוצו הליכי אכיפה אפשריים אחרים {רע"א 6821/15 פלונית נ' משרד הבריאות, פורסם בנבו (03.02.16); רע"א 4863/16 איי.די.איי חברה לביטוח נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל, תק-על 2016(3), 4625 (2016)}.

הליך מכוח פקודת הבזיון יינקט רק במקרה שבו פסק-הדין שאת אכיפתו מבקשים הוא ברור וחד-משמעי {בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עיריית רחובות, פורסם בנבו (06.08.06)}; בר"ם 6261/13 עבדול באקי נ' משרד הפנים, פורסם בנבו (03.11.13)}.

כמו-כן, מקובל לראות בהליך מכוח פקודת הבזיון הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו {רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו (08.07.13); עע"ם 1753/13 עמותת תושבים למען נווה צדק נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז תל-אביב, פורסם בנבו (28.12.15); בר"מ 7400/15 יעקב פורת נ' עיריית רחובות, תק-על 2016(1), 4219 (2016)}.

הליך האכיפה מכוח סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט, אינו הליך פלילי, משום שאינו בא לקבוע אחריות ולהטיל עונש, אלא, רק להבטיח כי בעתיד לא תהיינה הפרות נוספות, אולם גם אין הוא הליך אזרחי רגיל. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) שנכתבו ב- ע"א 371/78 {מוניות הדר לוד בע"מ נ' אמיל ביטון, פ"ד לד(4), 231, 241}:

"סעיף 6 לפקודה אינו סעיף עונשין, ואינו קובע עבירות, אך הוא גם לא סעיף "אזרחי" רגיל הקובע חרופה אזרחית, זו הוראה GENERIS SUI המצויה באותו תחום דימדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי."

אף שצו לפי סעיף 2 לפקודת הבזיון אינו בבחינת עונש, אלא, הוא בא לאכוף ציות להבא, יש בו אלמנט עונשי. "עונש" זה נושא בצידו סטיגמה שיש בה כדי להטיל דופי במפר הצו {ראה גם פסק-דינה של כב' השופטת טובה כהן ב- רע"פ 7148/98 ארנון עזרא ואח' נ' יעל זלזניאק ואח', תק-על 99(2) 1271 (1999)}.

מכאן מתבקש אליבא כב' השופטת כהן שימוש זהיר במתן צווים על-פי סעיף 6 לפקודת הבזיון, ובכל מקרה בהם הצווים וההחלטות אינם חד-משמעיים, אלא, ניתנים למספר פירושים, אין אוכפים אותם על-פי פקודת בזיון בית-המשפט. דברים אלה יפים הן כאשר מדובר בהחלטות ו/או צווים של בית-משפט והן כאשר מדובר בהסכמים בין הצדדים שניתן להם תוקף של החלטות {ראה גם ע"פ 514/66 יוסי חסיד נ' הוצאת ספרים, פרדס ישראל בע"מ, פ"ד כא(1) 607, 612}

הלכה ברורה היא כי לעניין אכיפה על-פי פקודת הבזיון אין כל הבדל, בין החלטה של בית-משפט שהטילה חיובים לבין הסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה, למקרים כאלה רואים את ההחלטה שאישרה את הפשרה כאילו היא עצמה מורה על עשיה או אוסרת על עשיית המעשים המפורטים בהסכם הפשרה אף אם אין אלה מפורטים בהחלטה. לעניין הסנקציה קיימת חשיבות לנסיבות ההפרה ולהתנהגותו של המפר {בש"א (נצ') 525/99 סונול ישראל בע"מ נ' בישארה סרוג'י, תק-מח 99(2) 2468 (1999)}.

פקודת בזיון בית-המשפט נועדה לאכיפה של החלטות בית-המשפט, מקום שלא ניתן לאכוף אותן באפקטיביות באמצעות חוק ההוצאה לפועל {ע"ע 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ ואח' נ' בן צבי ואח', פ"ד לה(1), 136}. עם-זאת, אין לאכוף צו שניתן על-ידי בית-המשפט בהליכי בזיון בית-המשפט, אלא-אם-כן הוא מצווה במילים חד-משמעיות את אשר חייב להיעשות. ההליכים לפי פקודת בזיון בית-המשפט הם, מעין פליליים, וכל ספק בדבר משמעותו של צו בית-המשפט צריך לפעול לטובת הנתבע. זאת ועוד. הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית-המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צווים הברורים על פניהם, או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טרחה יתירה, ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות {ע"ב (יר') 2414/03 דפנה קידר ואח' נ' רשות השידור, תק-עב 2003(3), 321 (2003); רע"א 423/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש, מפסקי כרם שלום, פ"ד מה(1), 617}.

בשאלה כיצד נעמוד על היסוד העובדתי, המעשה, שיש לראות בו בזיון בית-המשפט, דנה סגנית נשיא בית-הדין הארצי לעבודה כב' השופטת ברק ב- דב"ע נו/18-5 {אמונים פיתוח ושירותי הספקת אדם נ' שרעבי פורסם באתר נבו}, כדלקמן:

"בדוננו בהליך של בזיון בית-משפט, אנו דנים בהליך מעין פלילי. על-כן אין לבסס תביעה בהליך זה מבלי לבסס תחילה את הטענה, כי המעשה שנעשה על-ידי הנתבע יש בו משום ביזוי הצו של בית-המשפט. לשם כך עלינו, ראשית לכל, לפרש את הצו של בית-המשפט, שנטען שהנתבע ביזה אותו, הפירוש יעשה באופן סביר, היינו, כפי שאדם סביר יפרש את הצו. באם ניתן לפרשו במספר אופנים, יש לתת לצו בית-המשפט פירוש על-פי תכליתו של הצו. כאשר הפירוש עמום וניתן לפירוש סביר במספר אופנים, יש ליתן לו פירוש שהוא לטובתו של הנתבע. זאת מאחר ומדובר בהליך מעין פלילי, שסנקציה עונשית בצידה."
{ראה גם דב"ע נד/137-38 שמואל יעקובי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם באתר נבו (30.06.94)}

הנטל להוכיח את הצו הופר מוטל על המבקש, וגם אם הוכיח זאת המבקש, עדיין עליו להוכיח כי נתקיימה הפרה המצדיקה נקיטת הליכי בזיון. לשון אחר: לא כל הפרת צו תצדיק מתן סעד על-פי סעיף 6(1) לפקודה {ע"ב (יר') 2414/03 דפנה קידר ואח' נ' רשות השידור, תק-עב 2003(3), 321 (2003); מ' קשת בזיון בית-המשפט, ההוצאה לאור של לשכת עורכי-הדין (התשס"ב-2002), 131}.

בקשה לבזיון בית-משפט איננה יכולה להפוך להרצאת דברים, לויכוח או להטפה. עליה להיות מדוייקת ועניינית. היא חייבת להתייחס לצו השיפוטי ואליו בלבד. הליך הבזיון נועד לאכוף את הציות להבא, גם באמצעות יסוד עונשי, אף שהצו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט אינו בבחינת עונש. לפיכך, מקפידים עם מבקש הבזיון ואין אוכפים מכוח פקודה זו אלא צווים והחלטות שמובנם חד-משמעי. צו או החלטה הניתנים ליותר מפירוש אחד, אינם נכנסים בגדר האכיפה לפי הפקודה {ע"א 128/59 שרגנהיים נ' אוניברסיטה בר-אילן, פ"ד יג(2), 1448, 1451}.

בקשה החורגת מכללים אלה, אין להוציא בשלה הזמנה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-משפט, שכן אין בה תשתית המצדיקה בקשת טעם מהמשיב מדוע לא יכוף אותו בית-המשפט בקנס או במאסר לציית לאותו צו. אמנם ברגיל תוצא ההזמנה והדיון ייערך במעמד הצדדים, אך כאשר הבקשה המצורפת להזמנה אינה מגלה על פניה יסוד מספיק לכך אין מקום לפתוח בהליך הבזיון {בש"א (יר') 3240/03 העמותה הירושלמית נ' ויקטור יונה ואח', תק-מח 2003(4), 102, 103 (2003)}.

צו מעין זה צופה הוא פני עתיד, ואין הוא צופה פני עבר, ומכאן שהשיקולים המלווים אותו חייבים שיכוונו עצמם לעתיד ולא לעבר, לכפיית התנהגות ראויה בעתיד ולא להטלת עונש בגין מעשה פסול שנעשה בעבר {ע"פ 31/95 בורכוביץ' נ' שחם י. אריכא ובניו, תק-על 96(2), 1150 (1996); מ' קשת, בזיון בית-משפט – דיני אכיפת צווים שיפוטיים (תל-אביב, תשס"ב-2002), 151 ואילך; וכן ראה, באופן כללי, את ספרו של פרופ' א' הרנון, בזיון בית-המשפט על-ידי אי-ציות (ירושלים, תשכ"ה-1965), 253 ואילך}.

הליך על-פי סעיף 6 לפקודת הבזיון הוא הליך אכיפתי מיוחד, ובית-המשפט העליון קבע כי אף שצו לפי פקודת הבזיון אינו בבחינת עונש, אלא הוא בא לאכוף ציות, הרי שעדיין יש בו אלמנט עונשי. לאור משמעויות חמורות אלו, אימצו בתי-המשפט פרשנות מצמצמת של צווים בהליכי בזיון ונקטו מדיניות שיפוטית של רתיעה מצו אכיפה אם הבזיון אינו ברור וחד-משמעי.

מקור המאמר – abc-israel.it