היחסים בין עורך-דין ללקוחו הם, קודם כל, חוזיים, בין אם נכרת ביניהם הסכם בכתב ובין אם זה היה בעל-פה בלבד.
תנאי מכללא בחוזה זה הוא, כי עורך-הדין יפעל עבור לקוחו בחריצות, במיומנות ובמקצועיות. הפרת חובה זו היא הפרה חוזית.
באותה מידה, מהווה הפרה זו גם עילה נזיקית בעוולת הרשלנות.
על עורך-דין חלות חובות מוגברות, הנובעות מחובותיו המקצועיות, ובכללן: בקיאות סבירה בידיעת החוק, הקפדה על לוחות הזמנים, הכנה ראויה של המשפט, הקפדה על סדרי הדין וכו' {ע"א 37/86 לוי ואח' נ' שרמן ואח', פ"ד מד(4), 446 (1990); ת"א (ת"א-יפו) 200619/02 שוגר יעקב נ' עורך-דין לוין אורית, תק-של 2005(4), 8374 (2005)}.
ב- ת"א (ת"א-יפו) 200619/02 {שוגר יעקב נ' עורך-דין לוין אורית, תק-של 2005(4), 8374 (2005)} נקבע לעניין אשמו התורם של תובע שלא התייצב לדיון ותבע את עורכת-דינו בתביעת נזיקין לגבי משפט, שבו היה התובע, שייצגה אותו בעבר.
בית-המשפט קבע כי כיוון שלא התייצב התובע בעצמו, וללא הסבר סביר לאי-התייצבותו הרי שיש לייחס לפסק-הדין לרעתו, את אשמו התורם.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
