1. כללי
כונס נכסים מתמנה על-ידי רשם ההוצאה לפועל כאשר דיני ההוצאה לפועל אינם מספקים מענה יעיל לביצוע פסק-הדין, משום כך, במקרים מסויימים כגון במימוש מקרקעין, סמכויותיו של הכונס נרחבות יותר מדיני ההוצאה לפועל ובאפשרותו לפעול גם שלא על-פי חוק ההוצאה לפועל.
אולם, על-אף האמור, מחוייב כונס הנכסים, לשמור על זכויות החייב, המוקנות לו בסעיפי החוק, כך לדוגמה אין באפשרותו לעקל מיטלטלין שעל-פי חוק אינם ניתנים לעיקול וכן נכסים שאינם ניתנים לעיקול, המחוקק קבע סף מקסימלי של סוג הנכסים וערך אותם הנכסים שאינם ניתנים לעיקול בשל היותם הכרחיים לפרנסת החייב וקיומו ובמובן זה, קבע נקודת איזון הקובעת איזה שווי של נכסים אשר ראוי שישארו בידי החייב לשם המשך עיסוקו ופרנסתו תוך שמירה על כבודו וקיומו הבסיסי (סעיף 22 ו- 50 לחוק ההוצאה לפועל).
כך עליו לעמוד בתנאי ההגנה על בית מגורים והגנת חקלאי חייב (סעיף 38 ו-39 לחוק ההוצאה לפועל).
עקרונות אכיפת החיובים בהוצאה לפועל ובפשיטת רגל, מבקשים לשמר לחייב מינימום של אמצעים הנדרשים לפרנסתו. כך, למשל, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות כי תשאר קרקע חקלאית בידי החייב כנדרש למחייתו שלו ושל בני משפחתו, כן פטורים מעיקול בהוצאה לפועל מיטלטלין שונים, שבלעדיהם לא יכול החייב לקיים את מקצועו ומשלח ידו.
רעיון זה אף מקדם תפיסה רחבה של רווחה חברתית, המדגישה את חשיבות היותו של האדם גורם יצרני גם בעיתות משבר[15].
2. נכסים שאינם ניתנים לעיקול
בין הנכסים שאינם ניתנים לעיקול, שאינם מפורטים בסעיפי חוק ההוצאה לפועל, אך הוכרו בפסיקה נמנים גם הנכסים האישיים, כך לדוגמה קובע כב' השופט ש' לוין[16] בדיון שנערך בעניין עיקול מכסת חלב שהינה אישית בשל הרישיון הנצרך להפקתה, כי:
"גישה דומה קיימת במשפט המקובל לעניין הגדרת הנכסים המוקנים לנאמן בהליך של פשיטת-רגל והמשמשים לפרעון חובותיו לנושיו.
בעניין Haig v. Aitken 3 All E.R.(2000), 80, 87 סרב בית-המשפט לערעורים באנגליה להעמיד למכירה תכתובת אישית של איש ציבור שפשט את הרגל, שהיתה ברשותו, למרות שמכירה היתה עשויה להביא לנושים ממון רב. בית-המשפט ציין בפסק-דינו שהדין הוא שגם אם מדובר בנכסים של החייב שהם בעלי ערך כלכלי יכול ולעניין פשיטת רגל הם לא יכללו בין נכסי החייב אם נודעת להם משמעות אישית מיוחדת לחייב. אפשר לגזור גישה זו הנובעת מערך כבוד האדם, המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: חוק היסוד). אכן, בבית-משפט זה כבר נקבע כי בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין זכויות הנושה לבין זכויות החייב ולפרש את החקיקה בנושא העיקול לאור חוק היסוד: בש"א 4459/94 עורך-דין עמנואל סלמונוב נ' שרבני ואח', פ"ד מט(3) 479."
יש לציין כי באותה הפסיקה[17], מעיר ומסייג כב' הנשיא א' ברק לעניין נכסים אישיים כי:
"הוצאת נכס מסויים מתחולת דיני ההוצאה לפועל תיעשה באותם המקרים בהם עיקול הנכס ומימוש יהוו פגיעה בבסיס ההגנה על כבוד האדם של החייב וחירותו. אשר-על-כן נדרש להראות כי לנכס האמור ערך רגשי או אישי כה גבוה, עד כדי ראיית שמירתו בידי החייב כחלק ממימושו העצמי וכבודו כאדם (ראו למשל: Leva, 96 B.R. 723 (W.D.Tx. 1989 In Re)."
דוגמה לנכס, שבו מעורבים יסודות כלכליים ואישיים, שאפשרות עיקולו ומימושו על-ידי כונס נכסים הממונה מטעם ההוצאה לפועל, נדון בגלגולים שונים כפי שנראה להלן:
ב- ע"א 3553/00[18] קיבלה כב' השופטת ד' בייניש בקשה לסעד זמני בערעור שישאיר בתוקפו את צו המניעה הזמני שניתן בבית-המשפט המחוזי, אשר אסר על ביצוע שינוי במעמדה של מכסת החלב של המבקשים ועיכב את מימוש העיקול שהוטל על המכסה עד למתן הכרעה סופית בערעור שהוגש לבית-משפט זה.
המבקשים הינם חקלאים המתפרנסים למחייתם מרפת פרות, בה הם מייצרים חלב פרות על-פי מכסת חלב שהוקצה להם על-ידי ה"מינהל" שהוסמך לכך על-פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים התשי"ח-1957 (צו בדבר ייצור חלב).
נגד המבקש ניתן במעמד צד אחד, פסק-דין לטובת המשיבה, ובו חוייב המבקש לשלם למשיבה סך של 98,569 ש"ח שהוא חוב עבור הספקת מספוא לפרות. משלא שילם המבקש את חובו, נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל.
המשיבה ביקשה לעקל את מכסת ייצור החלב של המבקש ורשם ההוצאה לפועל נענה לבקשה והורה על העיקול המבוקש.
במסגרת תיק לאיחוד תיקים שהתנהל נגד המבקש ביקשה המשיבה כי ימונה למבקש כונס נכסים למכסת החלב, וכי כונס הנכסים יחתום בשם המבקש על הסכמתו ל"ניוד המכסה", קרי, למכירתה, וגם בקשתה זו נענתה, על-אף שרשם ההוצאה לפועל בהחלטתו לא התייחס לסמכות המפורשת שנתבקשה – לחתום בשם המערער על הסכמה לניוד המכסה.
המבקש, מצידו, ביקש כי הליך הכינוס על המכסה יבוטל, אך רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשתו. הוסכם כי הליכי כינוס הנכסים נגד המבקש יעוכבו ב-40 יום ואם בסיומם לא יינתן צו לעיכוב הליכים, ההליכים יימשכו, ולמבקש לא תהיה כל טענה לגבי הליך הכינוס.
בקשת המבקש לביטול פסק-דינו של בית-המשפט נדחתה, על-כן הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו החוב חל על המבקש על-כן מחצית מכסת החלב לשנת 1998 שייכת למבקשת, עקב נישואיהם, ולכן לא ניתן למוכרה, לפדותה או לממשה לשם כיסוי חובותיו של המבקש.
כן הגישו המבקשים בקשה למתן פסק-דין הצהרתי נוסף, שיצהיר כי מכסת החלב אינה ניתנת לעיקול או למימוש בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת משום שמכסת החלב הינה רישיון אישי, שאינו ניתן לעיקול.
בית-המשפט המחוזי דן בשתי התובענות במאוחד ודחה את שתיהן, בטענה כי הגשת התביעה לבית-המשפט כמוה כניסיון תקיפה עקיפה של החלטותיו של רשם ההוצאה לפועל, ואין לאפשרה. גם לגופו של עניין קבע השופט כי דין התובענה להידחות, שכן אין מניעה להטיל עיקול, או לממש את מכסת החלב בהליכי הוצאה לפועל וכי השיתוף חל גם על חובות בני הזוג.
על כך הוגש ערעור, כאשר בקשה זו, כאמור, הינה לסעד זמני עד להכרעה בערעור שהתקבלה משום שהנזק שייגרם למבקשים באם ימומש העיקול שהוטל על מכסת החלב שלהם יהיה נזק חמור ביותר ואף בלתי-הפיך.
בערעור עצמו[19] נחלקו הדעות, והוחלט ברוב דעות, לקבל חלקית את הערעור ולקבוע כי העיקול שהוטל על מכסת החלב בעינו יעמוד, במובן זה שהוא יהיה ניתן למימוש רק על תמורתה, אם ובמידה שהיא תנוייד בעתיד, מבלי שניתן יהיה לכפות על המערערים את ניוד המכסה, וזאת בכפוף לרישום הערה על דבר העיקול בספרי הרשות המוסמכת הפועלת מכוח צו החלב.
כב' השופט ש' לוין קבע לעניין השיתוף בחובות כי בני הזוג פעלו כיחידה אחת ועל-כן החוב נופל על שניהם. לעניין השאלות האם ניתן למנות על מכסת חלב כונס נכסים, והאם רשאי כונס הנכסים להקדים ולממש את המכסה, אף כשהמערערים אינם מעוניינים בכך, קבע כי מכסת החלב היא אכן נכס הניתן לעיקול אולם כונס הנכסים שמונה לו לא יוכל להסכים לניוד המכסה ללא הסכמת החייב עצמו, לדבריו:
"כדי להשיב על שאלות אלה יש להגדיר מה טיבה המשפטי של מכסת החלב ומתברר שהמדובר בזכות מעורבת הכוללת יסודות קנייניים ואישיים גם יחד.
ברשם וברשםונה חייבים אנו להתייחס לשאלה מהי המשמעות המשפטית של עיקול מכסת חלב. אלמלא תחם צו החלב את זכותו של "בעל" המכסה לייצר חלב לפי מכסה, לא יכול היה להיות ספק בדבר ש"זכותו" של כל אדם היא לייצר חלב כראות עיניו (כפי שזכותו לעסוק בכל עיסוק כפי שיעלה מלפניו). זכותו היא זכות יסוד הבאה בגדרו של סעיף 3 לחוק יסוד: חופש העיסוק הקובע כי 'כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד'… כזאת אין "זכות" זו יכולה להיחשב כנכס ולפיכך אין היא ניתנת לעיקול.
הדין יכול להגביל את ה"זכות" האמורה כגון על-ידי התניית השימוש בה בהיתר או – כמו בצו החלב – על-ידי הגבלת היקף השימוש ב"זכות" במכסה. ההתנייה או ההגבלה האמורים אינם, כשהם לעצמם, ניתנים לעיקול כשם שה"זכות" המוגבלת או המכסה, כשהם לעצמם, אינם ניתנים לעיקול והוא הדין ב"חופש" או ב"חירות" הפעולה שנותרו בידי מושא ההיתר או המכסה. מה שיכול ויהיה ניתן לעיקול – בנסיבות מסויימות ובהיבטים מסויימים – הוא הכוח לנייד את נשוא ההיתר או המכסה שמכוח פרשנות ראויה של הדין הוקנו לו מרכיבים נכסיים.
כשנדבר להלן על עיקול המכסה – כוונתנו תהיה איפוא להיבט זה של ה"זכות".
מבחינות מסויימות כוללת מכסת החלב זכויות שיתכן ואפשר לכללן בגדר "נכס", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, והשווה: תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אמרנו את הדברים בנימה של היסוס משום שיתכן ואין מדובר אלא ב"צפיה" שאינה ניתנת לעיקול, אלא-אם-כן עילתה כבר נתגבשה: בר"ע 232/75 אטבה נ' רצבי, פ"ד ל(1) 477; רע"א 134/88 חסיד לוי נ' כקשור, פ"ד מב(4) 198; רע"א 1821/98 ניקו בדים נ' בנק דיסקונט, פ"ד נד(1) 773. השאלה מתי הופכת צפיה לנכס שאפשר לממשו אינה נקייה מספקות ותלויה בנסיבות המקרה; אף האבחנה עצמה בין צפיה לנכס מעוררת קשיים ניכרים וראויה היא לבדיקה חוזרת.
אין ספק בדבר שמכסת החלב הינה בעלת שווי כלכלי. בעליה עשויים להפיק ממנה תועלת כלכלית, באמצעות פרישה מיצור חלב וקבלת "דמי ניוד" מהמנהל. אכן הזכות עבירה לפי היתר בכתב מהמנהל ולפי הנוהל שפרסם והוא – אם בעלי המכסה יצהירו שהם פורשים מעבודתם ביצור החלב וב"מילוי תנאי המנהל". השאלה היא אם הגבלת העבירות כאמור שוללת ממכסת החלב את אופיה כזכות כלכלית? הגעתי למסקנה שהתשובה לשאלה זו היא – לאו. מתן צו עיקול על מכסת החלב הוא בעל משמעות כלכלית שכן המערערים (או המערער) יהיו כפופים בעטיו לקבלת הסכמת המשיבה ל"ניוד המכסה", והסכמה זו – כך יש לשער – לא תינתן אלא אם המשיבה תקבל את חלקה בדמי הניוד. תוצאה זו תואמת את תכלית העיקול שיש לאפשר לנושה להיפרע מחיובו, והזכות נשוא העיקול נראית לי כמוגדרת דייה ומשמעותה עולה על צפיה גרידא. מכאן שהעיקול כדין הוטל וכונס הנכסים נתמנה כדין כדי לסייע – בעת המתאימה במימושו.
כאמור, לא הסתפקה המשיבה בבקשה למתן צו העיקול אלא בקשה גם לממש את הצו באופן מיידי על-ידי שתינתן לכונס הנכסים סמכות 'לחתום בשמו של המערער על ניוד מכסת החלב'. רשם ההוצאה לפועל אמנם מינה כונס נכסים אך קבע שסמכויותיו תהיינה 'כמפורט בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ובתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979'. הוא לא נתן סמכות ספציפית לכונס הנכסים לחתום בשם המערער על הסכמה לניוד מכסת החלב. איני בטוח שמכוח סעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, רשאי היה רשם ההוצאה לפועל להסמיך כונס נכסים שנתמנה על ידו לבצע פעולות בשמו של החייב, אף אם אינן קשורות באופן ישיר לנכס שעליו הוא נתמנה; אך יהיה הדבר אשר יהיה: אין זה מן הראוי שהסמכה זו תינתן.
סוגיה זו מביאה אותנו לדון בהיבטים האישיים הכרוכים במכסת החלב.
בצד היסודות הכלכליים גרידא הכרוכים במכסת החלב כרוכים עמה גם יסודות אישיים. המכסה היא למעשה רישיון לייצר חלב, שניתן לאדם מאת המדינה (ראה גם הגדרת "מכסת חלב" בסעיף 1 לצו החלב). בלעדי הרישיון אין רשות לאדם לייצר חלב ואם יילקח מבעל הרישיון רשיונו ישללו ממנו מקור פרנסתו ועבודתו. עבודתו של אדם מהווה, לעיתים קרובות חלק מזהותו העצמית. רוב האנשים עובדים חלק נכבד מעתותיהם. אצל רבים מהם מתפתחים הרגלי חיים הקשורים בעבודתם וזהות אישית וחברתית הנובעת ממנה. רבים מהם גאים בעבודתם ומפתחים כלפיה יחס רגשי – קיים איפוא היבט אישי משמעותי לזכות במכסת החלב שהיא חלק מחירותו של בעל המכסה לעסוק במקצועו, כפי שכבר פורט לעיל. היבט זה יהיה גלוי לעין אם תינתן לכונס הנכסים הסמכות לחתום במקום המערער על בקשה לניוד המכסה. ניצול סמכות כזו יכול ויהיה בעל תוצאות מרחיקות לכת לגבי המערערים שידרשו לפרוש מיצור חלב ופרנסתם תישלל מהם.
דומה הדבר למתן סמכות לכונס הנכסים לחתום על מכתב התפטרות בשם החייב כדי לשים את ידו על פיצויי הפיטורין המגיעים לו…
רואים אנו שמכסת החלב במשמעות אותה כבר פירטנו היא זכות מעורבת. היא כוללת יסודות כלכליים-רכושיים הניתנים לעיקול; היא כוללת גם יסודות אישיים מובהקים שאינם ניתנים לעיקול. כיצד עלינו לנהוג בזכות מעורבת כזו? לדעתי תלוי הדבר בנסיבות. במקרים שבהם אין אפשרות להבחין בין היסודות הכלכליים-הרכושיים לבין היסודות האישיים, ייתכן שההחלטה תיפול, לפי הנסיבות, על יסוד ניתוח המרכיבים של הזכות כדי לבחון מה הם מרכיביה הדומיננטיים. לעומת זאת מקום שהיסודות הכלכליים-הרכושיים של הזכות והיסודות האישיים ניתנים להפרדה, ינקטו הליכי האכיפה אך כנגד היסודות מהסוג הרשםון. לדעתי זהו הדין במקרה שלפנינו.
הייתי מקבל חלקית את הערעור וקובע כי העיקול שהוטל על מכסת החלב בעינו יעמוד, במובן זה שהוא יהיה ניתן למימוש רק על תמורתה, אם ובמידה שהיא תנוייד בעתיד, מבלי שניתן יהיה לכפות על המערערים את ניוד המכסה. עיקול כזה יכול ויירשם בספרי הרשות המוסמכת הפועלת מכוח צו החלב. אם כך ייעשה יכול ורשם ההוצאה לפועל יוכל לשקול אם יש עוד טעם קיום מינויו של כונס נכסים."
כב' השופטת א' פרוקצ'יה הצטרפה לתוצאתו של כב' השופט ש' לוין, אולם באופן אחר, לדידה, בשל אופיה המיוחד של מכסת החלב לא ניתן לעקל אותה ככזו, אלא יש לראות את נשוא העיקול בתקבולים העתידים שיתקבלו אם וכאשר יחליטו המערערים לנייד את מכסת החלב. והוסיפה כי:
"ראוי כי רשם ההוצאה לפועל ישקול אם אין לבטל את מינויו של כונס הנכסים שכן כל עוד לא יופקו התקבולים בפועל – ואין לדעת אם ומתי הדבר יתרחש – נראה כי המשך מינויו הינו חסר תוכן ממשי."
כב' הנשיא א' ברק לעומת זאת לא סבר כדעת שאר ההרכב, לדידו:
"חבריי, המשנה לנשיא ש' לוין והשופטת א' פרוקצ'יה – יצאו מנקודת מוצא משותפת הכוללת הנחת יסוד עיקרית ולפיה אובדן מכסת החלב של המערערים בעת הזו תגרע מהם מינימום של קיום אנושי בכבוד ופרנסה בסיסית. אולם לדבריו:
'לא אוכל להצטרף למסקנותיהם של חבריי. הטעם לכך הינו כי לשיטתי, הנחת היסוד העומדת ביסוד עמדותיהם לא הוכחה בנסיבות המקרה ואשר-על-כן, לו דעתי היתה נשמעת היינו מחזירים את הדיון לערכאה הדיונית על-מנת שתקבע ממצאים שבעובדה בשאלה זו ורק לאחריה יקבע הדין על פיהם.'
כאמור, הוחלט ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של כב' הנשיא, לקבל חלקית את הערעור ולקבוע כי העיקול שהוטל על מכסת החלב בעינו יעמוד, במובן זה שהוא יהיה ניתן למימוש רק על תמורתה, אם ובמידה שהיא תנוייד בעתיד, מבלי שניתן יהיה לכפות על המערערים את ניוד המכסה, וזאת בכפוף לרישום הערה על דבר העיקול בספרי הרשות המוסמכת הפועלת מכוח צו החלב. כן נקבע כי:
"לאור התוצאה אליה הגענו, ישקול רשם ההוצאה לפועל אם לבטל את מינוי כונס הנכסים, שנראה, לכאורה מיותר."
אם היתה בקביעה זו מעין פתח מילוט לחייבים בעלי נכסים המצריכים רישיון ו/או בעלי מאפיינים אישיים בנוסף לאלו הכלכליים, הרי שקביעתו של כב' השופט מ' חשין בדיון הנוסף 3368/03[20] בעניין מכסות החלב, סתם את הגולל על פתח זה. לדבריו:
"לו הייתי סובר – כדרכה של העותרת – כי תחומיה של ההלכה שנפסקה כה רחבים עד שיש בהם כדי להשפיע על כל דיני ההוצאה לפועל ועל כל הנכסים והזכויות באשר הם, כי אז אפשר הייתי מעניק דיון נוסף בהלכה שנפסקה. אלא שלא זו ההלכה שנפסקה. פסק-הדין עוסק במיכסת חלב, ובה בלבד. למיכסה זו תכונות מיוחדות הנובעות מדברי החקיקה המסדירים אותה ומאופיו של המקצוע, ותכונות אלו, וכמותן עניינם האישי של המשיבים, הם המצויים ביסוד פסק-הדין. עמד על כך המישנה לנשיא (בדימ') באומרו כי האיזון הראוי ייעשה לפי נסיבות המקרה ועל יסוד ניתוח המרכיבים של הזכות. עמד על-כך גם הנשיא, שביקש להשיב את הדיון לבית-המשפט המחוזי. אכן, פסק-הדין וההלכה שנקבעה בו עניינם בחוק מיוחד ובנסיבות מיוחדות, ואין להרחיב את ההלכה שנקבעה באופן גורף ומעשה-מוכני לכל אותן דוגמאות שהציבה העותרת בעתירתה."
3. הגנת דירת מגורים
דוגמה להגנת דירת המגורים ניתן למצוא בקביעת בית-המשפט, שבכל הנוגע לדירת מגורים, שהיא ברוב המקרים המקור לחובות החייב בהוצאה לפועל, מצופה מכונס הנכסים לפעול בזהירות יתרה.
כך למשל ב- רע"א 2501/01[21] בוטלה החלטת רשם ההוצאה לפועל לאשר מכירת דירה משום שכונס הנכסים לא הציג בפניו תמונה שלמה של שווי הדירה.
במקרה הנדון, משיב 1 מונה ככונס נכסים על זכויות המבקשים בדירה, בשל חוב המבקשים למשיב 1.
משנכשלו הנסיונות להסדיר את פירעון החוב, נמסרה לכונס הנכסים הערכה של שמאי מקרקעין, לפיה ערך הדירה במימוש מהיר הינו 85,000$, המייצגים שווי שוק של 95,000$.
הוגשו שתי הצעות למכירת הדירה, בעקבות מודעה בעיתון, ולאחר ניהול התמחרות בין המציעים, הועלתה אחת ההצעות לסכום של 79,000$. במכתב נתבקשה התייחסותם של המבקשים להצעה, בטרם הפניה לרשם ההוצאה לפועל.
המבקשים השיבו לכונס כי הם מעוניינים לקבל מסמכים שונים, וכי בכוונתם לשלוח שמאי מטעמם לדירה.
כונס הנכסים הגיש לרשם ההוצאה לפועל דו"ח כינוס נכסים ובקשה לאישור מכירת דירה למשיבה 2, ורשם ההוצאה לפועל אישר את המכירה בסך 79,000$.
לאחר קבלת אישור רשם ההוצאה לפועל, ניתנה הערכת השמאי מטעם המבקשים לדירה, על פיה שווי הדירה הינו 115,000$, ובמימוש מהיר – 103,500$, על-כן הגישו בקשה לביטול צו המכר בגין הטעיית רשם ההוצאה לפועל.
בקשתם נדחתה על-ידי רשם ההוצאה לפועל, בנימוק שהמכר אושר ונחתם צו פורמלי המופנה לרשם המקרקעין, ועל כך הוגשה בקשה לערער.
בית-המשפט דחה את הבקשה וקבע כי למרות שראוי היה שהכונס יפרוש את כל תמונת המצב בפני רשם ההוצאה לפועל, לא נפל פגם בהליך המכירה, ולכן לא תבוטל, במיוחד משום שלא הוצע כל רוכש מצד המבקשים והקונה, רכשה את הדירה בתום-לב וכבר קיבלה בה את החזקה.
כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.
לטענת המבקשים, העובדה שכונס הנכסים לא גילה גילוי נאות לרשם ההוצאה לפועל, כי שמאי מטעמם ביקר במקרקעין מהווה פגם מהותי בהליך המכר, משום שלא התאפשר למבקשים להשתתף בהתמחרות ולהכין שומה מטעמם, מבעוד מועד.
לטענת המשיב 1, הוא הכונס, המבקשים לא הציעו מעולם קונה חלופי, המוכן להציע מחיר גבוה יותר תמורת הדירה. ואילו הרוכשת, המשיבה 2, טוענת כי רכשה את הדירה בתום-לב והשקיעה בשיפוץ הדירה, ואם עסקת המכר תבוטל היא מבקשת השבה ופיצוי.
כב' השופט א' ריבלין דן בבקשה כערעור, וקיבל את ערעור המבקשים. לדבריו:
"מכירת מקרקעין בהוצאה לפועל, במיוחד מקום בו מדובר בדירתו של החייב, מן הראוי לה שתיעשה בזהירות ובקפדנות. חובה מיוחדת מוטלת, בעניין זה, על כונס הנכסים. עליו לפעול תוך הקפדה יתירה על תקינות ההליכים."
במקרה הנדון לא הודע לרשם ההוצאה לפועל כי השמאי מטעם המבקשים ביקר בנכס, ועל-כן החלטת רשם ההוצאה לפועל חסרה, כי לא ניתנה למבקשים אפשרות מעשית להתייחס להצעת המשיבה 2.
"אם מצא כונס הנכסים כי יש מקום לפנות לרשם ההוצאה לפועל עוד בטרם ניתנה חוות-הדעת מטעם שמאי המבקשים, הרי היה עליו להבהיר כי שמאי מטעם המבקשים ביקר בנכס וצפוי ליתן חוות-דעת מטעמו. משהדבר לא נעשה, יש לומר, בנסיבות העניין, כי נפל בהליך פגם מהותי, המצדיק את ביטולו של אישור המכירה שניתן. עוד הבאתי בחשבון החלטתי את העובדה, כי המשיבה 2 אינה מתגוררת בנכס."
4. אחריות החייב מול כונס הנכסים
למול חובת הכונס כלפי זכויות החייב קיימת כאמור חובה הדדית מצד החייב ומצד צד ג' כפי שקובעים סעיפים 56-57 לחוק ההוצאה לפועל:
"56. אחריותו של החייב כלפי כונס הנכסים
(א) החייב לא יעשה דבר שיש בו להפריע לכונס הנכסים במילוי תפקידיו, ימלא אחרי הוראותיו של כונס הנכסים בכל הנוגע לנכס שכונס הנכסים נתמנה לו, ויעשה למטרות המנויות בסעיף 54 כל דבר שלדעת כונס הנכסים מן הצורך הוא או מן התועלת שייעשה בידי החייב עצמו.
(ב) החייב ימסור לכונס הנכסים לפי דרישתו כל מסמך וידיעה שיש להם קשר לנכס האמור.
57. זכויות צד שלישי
טען צד שלישי שיש לו זכות בעלות או זכות אחרת בנכס שנתמנה לו כונס נכסים, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות לכונס הנכסים בדבר מילוי תפקידו לגבי אותו נכס בשים-לב לאותה זכות, ורשאי הוא להשהות פעולות בנכס כדי לאפשר לצד השלישי לפנות לבית-המשפט לעניין זכותו; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את ההשהייה במתן ערובה להנחת-דעתו."
דוגמה ליישום סעיף זה הוא הבקשה הנדונה ב- רע"א 7783/00[22], היא הבקשה לבטל את הליכי כינוס הנכסים והליכי הוצל"פ אחרים הקשורים במימוש זכויות המשיבים 1 ו-2, החייבים במשקם.
המשק נשוא המחלוקת נמסר לחזקתם של החייבים כברי-רשות מכוח "חוזה משולש" שצדדים לו הם המינהל כבעלים על המקרקעין, הסוכנות היהודית כחוכרת המקרקעין והאגודה השיתופית משמר איילון כמחזיקה במקרקעין במעמד של בת-רשות.
החייבים צברו חובות בשיעור של כ- 70,000 ש"ח כלפי הבנק ועל-כן מונה כונס נכסים מטעם הבנק על המשק במטרה לגבות את החוב במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
הסוכנות היהודית הגישה בקשה לביטול העיקול וכינוס הנכסים במשק בטענה כי זכויות הקניין במשק מצויות בידי הסוכנות בעוד החייבים הינם ברי-רשות בלבד, ואין בידיהם זכויות קניין בנכס שניתן לעקלן, ובוודאי כך מקום שהסוכנות לא נתנה הסכמתה לכך, כבעלת הזכויות בנכס.
נציג הבנק הציע כי הליכי הכינוס יימשכו בכפוף לכך שהצעדים הננקטים לעניין מכירת המשק כולו או בחלקו יובאו לידיעת הסוכנות היהודית ויקבלו את אישורה כתנאי מוקדם למימוש כל עסקה וכל מי שיחפוץ ברכישה כאמור יצטרך להצטייד בהסכמת הסוכנות לעסקה.
הסוכנות הסכימה לתנאים האמורים ועל יסוד הסכמה דיונית זו מחקה את בקשתה לבטל את העיקול וכינוס הנכסים על המשק.
חרף הסכמה דיונית זו, שלח בא-כוח הבנק הודעה לסוכנות כי במסגרת הליכי כינוס הנכסים המשק נמכר לתושב אחר במשמר אילון, באומרו כי אם הוא לא יתקבל על-ידי הסוכנות, החוזה יהא בטל ומבוטל.
הסוכנות הודיעה כי היא מתנגדת למכירה אך חרף התנגדותה חתם נציג הבנק על זיכרון-דברים עם הקונה, שמכוחו אמור המשק לעבור לנכדו הקטין.
נציג הבנק אף פנה לרשם ההוצל"פ בבקשה לאשר את המכר לקטין, בכפוף לאישור בית-המשפט המחוזי לעסקה עם קטין. בבקשה לרשם הוצל"פ לא צויין דבר ביחס לתנאי שהוסכם בין הכונס לסוכנות לפיו העסקה טעונה אישור הסוכנות היהודית ורשם הוצל"פ אישר את המכר בכפוף לאישור בית-המשפט המחוזי.
לאחר שהנכד הפך בגיר, חתם עמו נציג הבנק על הסכם מכר ביחס למשק וזאת בלא שצורף בו תנאי כלשהו בדבר הצורך בקבלת הסכמת הסוכנות לעסקה, הסכם זה הובא גם הוא לאישור רשם ההוצל"פ ושוב בלא שהובא קודם לכן לאישור הסוכנות. ביום 28.10.93 אישר רשם ההוצל"פ את המכירה. בעקבות זאת, נציג הבנק העביר את החזקה במשק ליהודה כהן וחילק את התמורה שקיבל מהמכירה בין הנושים השונים. רק ביום 8.11.93 פנה נציג הבנק לסוכנות לבקש את אישורה למכירה. בתגובה, הודיעה הסוכנות על התנגדותה למכר.
רשם ההוצל"פ החליט לבטל את הליכי כינוס הנכסים והליכים אחרים הקשורים במשק מן הטעם העיקרי כי זכותם של החייבים לגבי המשק הינה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה לאחרים ולא ניתן לעקלה ולממשה.
על החלטה זו פנה הבנק בבקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי. בדחותו את הבקשה קבע בית-משפט קמא כי בידי החייבים זכות אישית למשק שעבירותה מותנית באישור מרשם ובכתב מהסוכנות. משכונס הנכסים בא בנעלי החייבים היה עליו לקבל את הסכמת הסוכנות מרשם ובכתב לכל פעולה של העברת הנכס. נציג הבנק היה מודע לצורך בהסכמת הסוכנות ולא היה מוסמך לבצע את העסקה בלא אישור זה, ביודעו כי הסוכנות מתנגדת, ומתח ביקורת על כך שבלא אישור כנדרש, מסר את החזקה בנכס לאחר ואף חילק את התמורה בין הנושים. בית-המשפט קבע כי הכונס פעל תוך הפרת חובתו העיקרית לקבל את הסכמת הסוכנות מרשם לעסקה, ויש לאמץ את החלטת רשם ההוצאה לפועל לבטל את הליכי הכינוס לעניין המשק הנדון.
בבקשת רשות הערעור טוען הבנק שלכל היותר, היה מקום להסיק כי העסקה לא נכנסה לתוקף כל עוד לא ניתנה הסכמת הסוכנות, אך אין בכך כדי לגרור ביטול הליכי הכינוס.
החייבים מתנגדים לבקשה מטעמים הקשורים לעצם החובות המיוחסים להם והיקפם של חובות אלה וטוענים כי צד ג', רוכש המשק עבור נכדו, היה יו"ר ועד מושב איילון ומנוע מלהשתתף במכרז, ומכל מקום היה מודע לחובה לקבל את הסכמת הסוכנות לעסקה.
הסוכנות גם היא מתנגדת לבקשה ומדגישה את דרך פעולתו של נציג הבנק כעומדת בניגוד מוחלט להתחייבותו המפורשת, פרי הצעתו הוא לקבל את הסכמת הסוכנות מרשם לכל עסקה, ואת הפרת התחייבות זו, המגעת כדי חוסר תום-לב והעדר נקיון כפיים.
כב' השופטת א' פרוקצ'יה דחתה את הבקשה בקובעה כי היא אינה מעלה שאלה המצדיקה דיון בערכאה שלישית.
בעניין כוחו המשפטי של החייב – וכונס הנכסים בנעליו – להעביר את זכויותיו במשק לצד שלישי בלא הסכמת הסוכנות היהודית, בהינתן תנאים ומגבלות המוטלים על המתיישב במשק, קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי:
"כאשר בעל קרקע מחכיר את הקרקע או נותן לאחר זכויות שימוש בה ומטיל על מקבל הזכות תנאים מוקדמים באשר לעבירות הזכות, כי אז לא יוכל מקבל הזכות להעבירה לאחר בניגוד לאותם תנאים. המגבלה בעבירות הזכות הופכת להיות חלק מהותי מהזכות שהוקנתה עצמה (ע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל, פ"ד מג(1) 397, 404; ע"א 390/85 דרומי נ' אסיאס, פ"ד מא(3) 726, 730; ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, פ"ד נ(3) 868, 871)… הנסיבות בענייננו אינן מצדיקות סטיה מההלכות שנקבעו לאורך שנים, הפוסלות תוקפן של העברות זכויות במשק חקלאי שנעשו בניגוד להסכם המשולש ובניגוד להתחייבויות שהמתיישבים לקחו על עצמם, בלא קבלת הסכמת הגורמים המיישבים כנדרש… מכלול נסיבות אלה מאששות את מסקנת שתי הערכאות הקודמות כי הליכי הכינוס שבוצעו בדרך בה בוצעו לא הועילו להעביר את הזכויות במשק לצד השלישי, ויש, על-כן, לבטלם."
קביעה זו מחדדת את אחריותו של הכונס, לפעול על-פי חוזים שעליהם התחייב החייב, ולהיכנס לנעליו של החייב בעת מימוש נכסיו.
5. אחריות כונס הנכסים
סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל קובע כדלקמן:
"58. אחריותו של כונס נכסים
(א) כונס נכסים אשר ללא הצדק סביר לא מילא חובה מחובותיו לפי פרק זה, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בפיצוי הנזק שגרם בכך, ורשאי הוא להורות על חילוט הערובה שנתן כונס הנכסים, כולה או מקצתה, לשם סילוק המגיע ממנו.
(ב) בדיון לפי סעיף זה ינהג רשם ההוצאה לפועל כאילו היה בית-משפט הדן בבקשה בדרך המרצה, ולעניין ערעור והוצאה לפועל, דין החלטתו כפסק-דין של בית-משפט שלום."
במסגרת אחריותו של כונס הנכסים, עליו לבצע את תפקידו בנאמנות.
כך למשל קבע כב' השופט י' טירקל ב- רע"א 5609/03[23] כי גם אם בפני כונס הנכסים שתי חוות-דעת שמאיות, על-אף שהרשםונה בזמן מביניהם גבוהה יותר, הרי, שעליו להשתמש בחוות-הדעת המעודכנת.
"כונס הנכסים היטיב, איפוא, לעשות כאשר השתמש בחוות-דעת מעודכנת. לעניין זה נפסק כי:
'הדרך הראויה לכונס נכסים לילך בה היא לדאוג לקבלת שמאות מעודכנת של נכס העומד למכירה במסגרת הכינוס… המטרה בקבלת שמאות מעודכנת היא להאיר את עיני בית-המשפט וכן את עיני כונס הנכסים, כדי שיוכלו לחתור להשגת המחיר המתאים והראוי ביותר בנסיבות המקרה" (דברי השופט ד' לוין ב- רע"א 2077/92, 2183 אדלסון נ' רייף, פ"ד מז(3) 485, 500)."
יש לציין כי בין התרופות לאי-מילוי תפקידו של הכונס באופן הראוי, קיימת גם האפשרות של רשם ההוצאה לפועל לבטל את החלטתו לעניין מכירת הנככס, על-אף שהחלטתו היתה סופית.
כך למשל נקבע ב- רע"א 5080/97[24] כי לרשם ההוצאה לפועל הסמכות לבטל החלטתו הסופית לרשם המקרקעין לרשום את הנכס על-שם הקונה.
במקרה הנדון ניתן פסק-דין כנגד המבקש, המחייבו לשלם סכום כסף. המבקש לא שילם את החוב הפסוק, ונפתח כנגדו תיק בהוצאה לפועל. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל התקיימו הליכי מכירת נכס מקרקעין של המבקש באמצעות כונס נכסים, הוא המשיב 1. בסופו של דבר נחתם הסכם מכר בין כונס הנכסים לבין הקונה, משיב 2, ששילם את מלוא תמורת המכירה. רשם ההוצאה לפועל הורה לרשם המקרקעין לרשום את זכויות המבקש במקרקעין על-שם הקונה.
רק כ- 9 שנים לאחר מכן הועבר הנכס על-שם הקונה.
בטרם נעשתה העברה זו פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל וביקש לבטל את אישור המכירה, תוך שטען, בין היתר, כי בניגוד לנדרש על-פי הוראות חוק ההוצאה לפועל והתקנות שהוצאו לפיו, הוא לא קיבל הודעות על המכירה לשלביה. כן טען המבקש כי היו העברות כספים ישירות מהמשיבים מס' 3, הזוג מורגנשטרן, למשיב מס' 1, העברות המעלות חשד לקנוניה בין המשיבים, במסגרתה קיבל הכונס מהמשיבים מס' 3 סכומי כסף ללא ידיעתו של רשם ההוצאה לפועל, סכומים אשר לא שימשו לכיסוי חובו של החייב. המבקש תמך את בקשתו מרשם ההוצאה לפועל בתצהיר.
הכונס מסר אף הוא תצהיר לרשם ההוצאה לפועל, לפיו המבקש ידע על העיקול ועל המכירה, שכן הוא הופיע בשעתו במשרדו ואיים עליו כי אם תבוצע המכירה – יהרגנו.
הכונס טען שהוא לא היה חייב למסור הודעות למבקש, כיוון שמונה על-פי פרק ו' לחוק ההוצאה לפועל רשם ההוצאה לפועל דחה טענה זו וקבע כי לא ניתנו למבקש הודעות כנדרש, אך למרות זאת דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשת ביטול המכירה, בנימוק כי מתן האישור הסופי של רשם ההוצאה לפועל מונע את ביטולה.
בית-המשפט אישר החלטה זו, ובעקבות פסק-דינו העבירו המשיבים מס' 3 את הנכס על שמם.
על כך הוגשה בקשת רשות הערעור הנדונה.
כב' השופט ש' לוין קיבל את הערעור וקבע:
"שתי הערכאות שקדמו לנו יצאו מתוך הנחה שמתן אישור סופי לרשם המקרקעין על-פי הוראת תקנה 69 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 מהווה נקודת אל -חזור שלאחריה רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לבטל את חוזה המכר. תיזה זו אינה מקובלת עלינו. קנוניה בין הקונה לבין הכונס, או ידיעה של הקונה על הפגמים המהותיים שנפלו בעסקת המכר עובר לקבלת האישור לרשם המקרקעין, כל אחת מהן בנפרד וודאי ששתיהן יחדו, מהוות עילה לרשם ההוצאה לפועל לבטל את אישור המכירה שנתן. בכך אנו מצטרפים לדעתה של השופטת בן-עתו, שפסקה בעניין אחד, שניתנת עקרונית, לרשם ההוצאה לפועל סמכות לבטל את החלטתו (ראה ע"א (ת"א) 390/72 נזים נ' רובין, פ"מ התשל"ד(א) 163, פסקאות 7-8). יש לבחון איפוא במקרה שבפנינו אם נתקיים אחד מאותם מקרים חריגים בהם ניתן להפעיל סמכות זו בקשר להחלטה על מתן אישור סופי לרשם המקרקעין. אמנם, לאחר אישור סופי של רשם ההוצאה לפועל על מכירה לקונה, אין רשם ההוצאה לפועל רשאי עוד לבטל את הכרזתו על הקונה ולפתוח את הליך המכירה מחדש, בשל העובדה שנמצא מציע אחר המרבה במחיר הנכס (וראה ע"א 555/71 אמסטרדמר נ ' מוסקוביץ ואח', פ"ד כו(1) 793, וכן ע"א 569/71 סודאי נ' עודה, פ"ד כו(2) 281), אך הלכה זו אינה מתייחסת למצב בו קיימת עילת ביטול בשל פגם מהותי בהליך המכירה (וראה רע"א 583/88 פרוקומרץ ואח' נ' שטנדר ואח', פ"ד מב(4) 281), וממילא אין היא מתייחסת לנסיבות הדומות לאלו שנטענות בפנינו…
רשם ההוצאה לפועל לא קיים דיון שבעקבותיו לובנו הטענות העובדתיות הסותרות שהעלו הצדדים בתצהיריהם. לאור המסקנה אליה הגענו, אין מנוס מהחזרת הדיון בעניין אל רשם ההוצאה לפועל, על-מנת שיכריע במחלוקות העובדתיות הללו. במסגרת החלטתו, יתן רשם ההוצאה לפועל את דעתו גם לנסיבות שבעטיין התעורר המבקש להגיש את בקשת הביטול זמן רב לאחר מתן האישור, ובמידה ויחליט לבטל את המכירה, יתן דעתו גם להשפעת הביטול על יתרת חובו של המבקש."
6. חובות כלליות
בנוסף לאחריותו זו של כונס הנכסים, מצויות בתקנות ההוצאה לפועל חובות נוספות שעל הכונס למלא ביניהם:
"86. דינים וחשבונות
(א) כונס הנכסים יגיש דין וחשבון על פעולותיו במועדים שנקבעו לכך על-ידי רשם ההוצאה לפועל וכן עם סיום תפקידו.
(ב) דינים וחשבונות של כונס הנכסים יהיו במספר העתקים מספיק ללשכה ולצדדים, ויאומתו בתצהיר.
87. אסמכתאות
כונס הנכסים ינהל פנקסים לרישום כל החשבונות הנוגעים לנכס שנתמנה לו, והוא יקפיד על קיום אסמכתה לכל הוצאה והכנסה חוץ מסכומים קטנים שלפי הנוהג אין להם קבלות.
88. חשבון נפרד
כונס נכסים שקיבל כספים לזכות הנכס שנתמנה לו, יעבירם לחשבון נפרד כל עוד לא העבירם למוציא לפועל; היה כונס הנכסים עורך-דין ולו חשבון פקדונות בבנק, יכול הוא להחזיק את הכספים באותו חשבון, אם לא הורה רשם ההוצאה לפועל הוראה אחרת.
89. ציון תפקיד
בכל מסמך, הליך או פעולה של כונס הנכסים מכוח תפקידו, יצויין שהוא פועל ככונס נכסים."
[16] ע"א 3553/00, שם.
[17] ע"א 3553/00, שם.
[18] ע"א 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, פ"ד נז(3) 577.
[19] ע"א 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, תק-על 2003(1) 609.
[20] דנ"א 3368/03 זנדטל מכוני תערובת בע"מ נ' יששכר אלוני, תק-על 2003(2) 3487.
[21] רע"א 2501/01 צביקה גולדמן ואח' נ' בנק ירושלים בע"מ, תק-על 2001(3) 1552.
[22] רע"א 7783/00 בנק הפועלים בע"מ נ' יאיר כהן ו-3 אח', תק-על 2001(4) 135.
[23] רע"א 5609/03 אד מרי השקעות בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות ואח', פ"ד נח(3) 97.
[24] רע"א 5080/97 אברהם כהן נ' עורך-דין דוד רום בתפקידו ככונס, פ"ד נב(2) 332.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
