סעיף 34 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע כדלקמן:
"34. חזקות על תעודות ציבוריות
חזקה היא, כל עוד לא הוכח היפוכו-של-דבר, כי –
(1) תעודה ציבורית, "רשומות" וכל פרסום רשמי אחר הנחזים כמודפסים בידי מדפיס רשמי – הם אמנם מודפסים למעשה כאמור;
(2) תעודה ציבורית, שפקיד מאשר, בכתב חתום בידו או בחותמו, שהיא נמצאת במשמורתו הרשמית – היא אמנם במשמורתו למעשה;
(3) תעודה ציבורית, שמוסד מאשר, בכתב חתום בחותמו, שהיא נמצאת במשמורתו הרשמית – היא אמנם במשמורתו למעשה;
(4) תעודה ציבורית, הנחזית שנערכה רשמית בידי אדם פלוני ובנסיבות פלוניות – היא אמנם נערכה כך;
(5) חותמים וחתימות רשמיים שעל תעודה ציבורית או על העתק שלה, או על תעודות אישור לפי הוראות סימן זה – הם אמיתיים וכל תיאורי המשרות של החתומים על התעודות או תעודות האישור הם מדוייקים."
סעיף 34 לפקודת הראיות מפרט מספר חזקות, הקבועות בסעיפים-הקטנים, בנוגע לתעודות ציבוריות {ת"ע (משפחה נצ') 1310/07 האפוטרופוס הכללי – חיפה נ' י.מ, תק-מש 2009(1), 429, 433 (2009); ע"א 5574/09 הזימה סעיד הזימה קזל נ' קרן קיימת לישראל על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 2011(4), 1786, 1789 (2011)}.
תנאי קבילותה של "תעודה ציבורית" משתנים בהתאם למשקלה הראייתי ולתכלית הגשתה. תעודה העונה על התנאים המפורטים בהגדרה שבסעיף 29 לפקודה, מתקבלת כראיה לכאורה לעצם קיומה ולאמיתותה בתור שכזאת, להבדיל מאמיתות הפרטים הנקובים בה, ואילו כאשר היא עומדת בארבעת התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה (פרשת פרידמן), הרי היא משמשת הוכחה לכאורה לאמיתות הפרטים שבה.
תעודות לידה, פטירה ונישואין – והוא הדין בתעודת זהות, דרכון וכיוצא בזה משמשות ראיה לעצם קיומן, לאמיתותן ולאמינות הפרטים הנקובים בהן ועל-כן קבילותן בתור שכאלו מותנית בעמידה בתנאי ההגדרה ובתנאי פרשת פרידמן. בעוד שפרוטוקול דיון, צו, החלטה שיפוטית ופסק-דין – מהווים ראיה לעצם קיומם ולאמיתותם בתור שכאלה, להבדיל מאמיתות הפרטים הנקובים בהם, ועל-כן, קבילותם בתור שכאלה, אינה טעונה עמידה בתנאי פרשת פרידמן {דבריו של בית-המשפט ב- עק"פ (חי') 53449-06-14 אמאד – אראביא מיוזיק לניהול והפצה בע"מ נ' סמיר דאמוני, תק-מח 2015(2), 31698 (2015)}.
ב- תמ"ש (ק"ש) 64010-12-14 {פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה – רשות האוכלוסין, תק-מש 2016(1), 1580 (2016)} קבע בית-המשפט:
"סעיף 34 לפקודת הראיות קובע חזקה שבדין כי בהתקיים אחד מהתנאים המפורטים בסעיף, או אז מדובר בתעודה ציבורית לכל דבר ועניין. משכך אינני מוצא לנכון לקבל את עמדת המדינה ולפיה יש לבכר את מועד הרישום של המנוח ברישומי משרד הפנים הישראלי, אשר רובם ככולם נסמכים על הצהרה אישית של המנוח אשר ככל הנראה לא ידע את יום לידתו המדוייק, על פני הרישום המדוייק ברישומי מאגר האוכלוסין של עיר הולדתו של המנוח וזאת כפי העולה מן התעודות הזרות אשר הוצגו לעיון בית-המשפט."
אשר לחזקה הקבועה בסעיף 34(4) לפקודה ראה בש"א (שלום חי') 11480/05 {מגר ריטה נ' בנק טפחות סניף משרד ראשי, תק-של 2005(3), 6833, 6834 (2005); ראה גם ת"א (שלום חי') 23284/01 טולגל דגניה יהלומי תעשיה בע"מ נ' נ.א.ס.א ניסור וקידוח בע"מ, תק-של 2005(2), 15993, 15995 (2005); ת"א (מחוזי נצ') 588-09 עזבון המנוח נאג'י מוחמד ברכאת ויורשיו נ' עזבון המנוח מחמוד עבדלג'נהי מוסטפא ברכאת ז"ל, תק-מח 2011(4), 1950, 1955 (2011)}.
אשר לחזקה שהתשריט נחתם על-ידי שר האוצר בתאריך הנקוב בתשריט עצמו ראה ע"א 517/85 {הממונה על ווקף הכנסיה המרוניטית בישראל באמצעות הארכיבישוף של צור וארץ הקודש של הפטריארכיה המרוניטית באמצעות הממונה מינסניור חרפו נ' רשות הפיתוח, פ"ד מב(1), 696, (1988)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
