ב- רע"א 8943/06 {גיא יוחנן ואח' נ' סלקום ישראל בע"מ ואח', תק-על 2009(4), 2366 (2009)} נעשתה ההבחנה בין שלושה מונחים אלה של חיסיון, סודיות וקבילות, ונאמר על-ידי בית-המשפט:
"חיסיון – החיסיון משחק תפקיד בהליכי חקירה ומשפט. כאשר לבעל דין עומדת טענת חיסיון, הוא פטור מלגלות את הראיה למרות שהיא רלוונטית למשפט. הרציונל לכך הוא, שמול האינטרס של גילוי האמת, המשפט מכיר בערכים אחרים שיש לחברה אינטרס לעודד אותם ולתמרץ את פעולתם.
את החסיונות לסוגיהם השונים, ניתן לסווג על-פי מספר חתכים. אחד החתכים הוא מקור החיסיון ונהוג להבחין בין שלושה מקורות:
(-) חיסיון שמקורו סטטוטורי דוגמת החסיונות הנזכרים בפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") או חיסיון המרשם הפלילי לפי סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981.
(-) חיסיון יציר המשפט המקובל כמו חיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט – רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד ואח', פ"ד מט(2), 516 (להלן: "הדסה").
(-) חיסיון יציר הפסיקה, כמו חיסיון מקורות עיתונאי…
חתך נוסף הוא סיווג החיסיון כמוחלט או כיחסי. חיסיון יכול שיהיה מוחלט כמו חיסיון עו"ד-לקוח או חיסיון כהן דת-מתוודה. חיסיון יכול שיהא יחסי ומסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט, כמו חיסיון עובד סוציאלי או חיסיון בנק-לקוח. לטעמי, חיסיון יציר הפסיקה הוא תמיד חיסיון יחסי, ולמיצער, כל עוד לא נאמר במפורש אחרת, יש לראותו כחיסיון יחסי.
חתך נוסף הוא סיווג החיסיון ביחס לראיה מסויימת או ביחס למכלול החומר. דוגמה לסוג הראשון הוא חיסיון של ראיה מסויימת בשל ביטחון המדינה ולטובת הציבור (סעיפים 45-44 לפקודת הראיות). דוגמה לסוג השני הם החסיונות שמקורם ביחסי אמון כמו חיסיון רופא, פסיכולוג, עובד סוציאלי.
הפסיקה חזרה והדגישה, כי נקודת המוצא היא גילוי מירבי של ראיות רלוונטיות והחריג הוא החיסיון…
סודיות – הוראות סודיות פזורות לאורכה ולרוחבה של החקיקה. חובת הסודיות מוטלת על אדם מחוץ למסגרת ההליך המשפטי ותכליתה למנוע חשיפתו של מידע סודי בפני הציבור או בפני צדדים שלישיים. הסודיות היא עד לנקודת הזמן שבה נדרשת הגשת ראיה על-פי דין, כאשר הדין הכופה מבטל את הסודיות. מקום בו בית-המשפט מורה על גילוי מסמך, הדבר שקול לחובה ליתן עדות, וכידוע, הכל מצווים להעיד ולהציג מסמכים במשפט.
מכאן שסודיות לחוד וחיסיון לחוד. עם-זאת, ייתכן שבית-המשפט יקבע, על דרך של פרשנות ולאור תכלית הוראת הסודיות, כי יש לגזור חיסיון מתוך חובת הסודיות. כאשר בית-המשפט מחלץ מחובת הסודיות חיסיון הוא יוצר בכך חיסיון חדש יציר הפסיקה. כך עשה בית-המשפט בפרשת אזולאי כאשר הסיק מחובת הסודיות בסעיף 15א לפקודת הבנקאות חיסיון ביחסי בנק-פיקוח, וכך עשה בית-המשפט בפרשת סקולר כאשר הסיק מחובת הסודיות בסעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 חיסיון ביחסי בנק-לקוח.
קבילות – יש הוראות דין הקובעות כי מסמכים מסויימים אינם קבילים. לדוגמה, סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992; סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח 1958 (נוסח משולב).
קבילות לחוד וחיסיון לחוד. יכול שמסמך יהיה לא קביל בהליכי בית-משפט, אך מנגד, לא ייהנה מחיסיון ותחול לגביו חובת גילוי. אומנם לא ניתן יהא להשתמש במסמך כראיה בהליך המשפטי, אך המסמך לא יהא חסוי ובעל הדין שכנגד יהא רשאי לעיין בו…
יש והמחוקק מורה על אי-קבילות ועל חיסיון בדיבור אחד. כך, לדוגמה, דו"ח ועדת בקרה ואיכות לפי סעיף 22 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, וכן תחקיר צבאי לפי סעיפים 538(א) ו- 539א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955…
19. ניתן לתמצת את האמור לעיל למספר "כללי אצבע" כלהלן:
א. סודיות אינה מקנה חיסיון, אך לעיתים ניתן לגזור מחובת הסודיות חיסיון.
ב. אי-קבילות אין משמעה חיסיון ויכול שמסמך יהיה לא קביל אך לא יהא חסוי.
ג. חיסיון של מסמך גורר אחריו, כפועל יוצא, אי-קבילות של המסמך."
הוראות סודיות המטילות חובת סודיות על מי שמידע הגיע אליו בתוקף תפקידו פזורות לאורכה ולרוחבה של הפסיקה, ובין היתר, בחקיקה הפיסקלית {ראה לדוגמה, סעיפים 232-231 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) וסעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963; סעיף 227 לפקודת המכס (נוסח חדש); עע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (23.09.08)}.
הוראות דומות מעוגנות אף בדין הפלילי (ראו סעיפים 117 ו- 119 לחוק העונשין, התשל"ז-1977), שיש הרואים בהן הוראות אנכרוניסטיות שראוי לבטלן {ראו בדו"ח הועדה לבדיקת נושא החיסיון העיתונאי משנת 1993 ("ועדת מעוז") בעמ' 8-5}.
עובדי המוסד לביטוח לאומי חבים חובת סודיות לגבי המידע הנאסף על ידם במהלך עבודתם. כך, על-פי הוראת סעיף 384 לחוק הביטוח הלאומי, עובד מוסמך של המוסד לביטוח לאומי רשאי לדרוש מרשות המיסים ומכל גוף ציבורי – לרבות רשויות המדינה, רשויות מקומית, חברות ממשלתית וקופות גמל – לספק לו כל פרט הנדרש לצורך חוק הביטוח הלאומי. מכאן, שהמוסד לביטוח לאומי מחזיק במידע רב ועצום, חלקו מידע שהועבר אליו על-ידי גופים החבים כשלעצמם בחובת סודיות, וחובה זו מועברת למוסד לביטוח לאומי, בין היתר, מכוח סעיף 23ד(ה) לחוק הגנת הפרטיות.
פעמים רבות, קיימת חובת סודיות על-פי דין החלה על הרשות לגבי נתונים שנמסרו לה לצורך פעולתה, ומסירת פרטים אלה מהווה הפרה של הפרטיות. למיצער, בין האזרח לבין הרשות קיים הסכם משתמע לפיו הרשות תעשה שימוש במידע שנמסר לה לצורך פעולת הרשות.
כך, לדוגמה, נישום אמור ליתן דיווח מלא לרשויות המס על אודות הכנסותיו, מבלי לחשוש כי מידע זה ייחשף לצרכים אחרים. מסירת מידע שנאסף על-ידי הרשות במהלך עבודתה לבעלי אינטרסים מסחריים-כלכליים, חורג מההסכמה המשתמעת בין הצדדים לשמה נמסר המידע או לשמה הצטבר המידע אצל הרשות, ואף מהווה הפרה של חובת הנאמנות של הרשות בידיה נמצא המידע, מה שמהווה פגיעה בפרטיות {עע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי ואח' נ' עו"ד יפית מנגל, תק-על 2012(4), 5201 (2012)}.
ב- ת"א (ב"ש) 38580-03-16 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אריה שרעבי, תק-מח 2016(2), 18838 (2016)} נדונה בקשה העוסקת בבקשת הבנק לקבל לידיו מידע ומסמכים הנוגעת לפרטי פעילותו העסקית של המשיב, אשר מנהל חשבון בסניף אילת של הבנק.
במקרה הנדון, הבנק מבקש פרטים על אופי השירותים שמעניק המשיב ללקוחותיו, היקף ההלוואות שניתנו על ידו, פרטי כל הלוואה, טיב ההיכרות של המשיב עם לקוחותיו, מידת הקפדתו על הוראות שונות של החוק להלבנת הון, ועוד.
הצדדים חלוקים בשאלה האם פרטים מסוג זה הינם רלוונטיים לתביעה. בעוד שהמשיב טען, כי המדובר בפרטים שאינם רלוונטיים לתביעה בנסיבות בהן הבנק הצהי, כי ההחלטה שהתקבלה אינה ייחודית לחשבונו, הבנק טען, כי אופן התנהלות חשבון המשיב מדגים את הצורך בהעברת החשבון לסניף מתמחה, מה עוד שבמידה והמשיב מבקש שיחריגו אותו מן הכלל, יש צורך לבחון את הסיכון בחשבונו באופן ספציפי.
בית-המשפט הסכים עם עמדת הבנק וקבע כי ההליך נסוב סביב תביעתו של המשיב כי יינתן צו מניעה קבוע, אשר יורה לבנק להוסיף ולנהל את חשבונו בסניף באילת, ולא להעבירו לסניף בתל-אביב המתמחה בחשבונות נש"מ.
מאחר וטענות ההגנה של הבנק נוגעות גם לאופן ההתנהלות הספציפי בחשבונותיו של המשיב, אזי שאלות הנוגעות להתנהלותו העסקית של המשיב הינן, שאלות רלוונטיות לתביעה.
עוד נקבע, כי על המשיב להציג את הסכמי ההלוואה בפני הבנק, תוך מחיקת כל פרט אשר יש בו כדי להוביל לזיהוי הלקוחות אשר חתמו על הסכמים אלה וזאת ביחס להסכמים שנחתמו ב- 12 החודשים האחרונים ולא עשרים וארבע חודש כנדרש על-ידי הבנק, שהינו בגדר הכבדה מיותרת.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
