המצהיר חייב בתצהירו להביא את כל אותן העובדות שהוא מבקש להוכיחן. אין לערוך תצהיר על-ידי איזכור והפניה אל מסמך אחר, כגון "כל העובדות המופיעות בכתב התביעה הן נכונות". תצהיר כזה פסול ולא יתקבל. רצה המבקש להגיש מסמך, יצרף אותו לתצהירו ויאמת אותו כראוי {ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית, פ"ד מה(5), 729 (1991)}.
כאשר מצהיר לא גילה את המקור ל"מיטב ידיעתו" כדרישת תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, אך עשה כן משנחקר, יש בכך כדי להכשיר את התצהיר {ע"א 534/61 קבוצת חפציבה בע"מ נ' לוי בן-ארי, פ"ד טז(1), 694 (1962); ע"א 228/69 שם טוב נ' מרכנתיל, פ"ד כג(2), 784; ע"א 252/68 יהלומי איגוד צפת ואח' נ' בנק מזרחי, פ"ד כב(2), 701 (1968)}.
כאמור, לא ניתן להפנות בתצהיר לתביעה אחרת אליה נספחת חוות-דעת. במקרה זה, התצהיר לא יוכשר בשאלות הנוגעות להצהרתו זו {בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק מזרחי בע"מ, פ"ד מג(2), 172 (1989); ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד מה(1), 65 (1990); ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות נ' בנק צפון אמריקה, פ"ד מג(4), 613 (1989)}.
בנוגע לטענות העובדתיות, עליהן חלוק בעל הדין שכנגד, ראוי לחקור את המצהיר במגמה להפריכן. בנוגע לטענות המשפטיות, מעצם טיבן אינן מצריכות חקירה נגדית ואין באי-חקירת המצהיר ולא כלום.
תצהיר הנערך על-ידי אמירה סתמית כגון "כל הפרטים הנזכרים בבקשה זו הם נכונים" הוא פסול ואולם עדות של המצהיר שניתנה בחקירת שתי וערב יכולה לרפא את הפגם הנ"ל {ע"א 610/68 הראסטל בע"מ נ' עטרת הברית, פ"ד כג(1), 410 (1969)}.
זאת ועוד. תצהיר שאינו מבוסס על-ידיעתו האישית של המצהיר, ואף אינו מגלה מניין שאובה אמונתו, אין לו ערך ואין בית-המשפט מתחשב בו אפילו לא נחקר המצהיר על תצהירו {ע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב, מפעלי תיירות אילת בע"מ, פ"ד מו(5), 344 (1992)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
