נוטריון הוא עורך דין שהוסמך על ידי משרד המשפטים לאמת, לאשר ולערוך מסמכים משפטיים מסוימים הדורשים פעולות אלה מצד נוטריון בלבד, על פי החוק.
חתימתו של הנוטריון, במקרים המוסדרים בחוק, נחשבת בעיני בית המשפט כתעודה ציבורית לאישור זהותו של החותם עליו או לעובדה כי המסמך נחתם מרצונו הטוב והחופשי של החותם. מסמכי הנוטריון מיועדים לשמש כראיה בבתי משפט או בפני רשויות אחרות, וזאת הן בישראל והן מחוץ לה.
במשפט הישראלי מוסדר עיסוקו של הנוטריון בחוק הנוטריונים, תשל"ו-1976. במדינות שונות ניתן להבחין בין משרות נוטריוניות שונות, ובמיוחד בין משרתו של "הנוטריון הציבורי" ובין נוטריונים פרטיים. הבחנה זו הייתה תקפה בישראל עד לקבלת חוק הנוטריונים, והיא איננה תקפה כיום. המובא להלן עוסקת בסמכותו ובמשרתו של הנוטריון על פי המשפט הישראלי.
תפקידיו של הנוטריון:
על פי סעיף 7 לחוק הנוטריונים מוסמך הנוטריון לבצע את הפעולות הבאות:
1. לאמת חתימה על מסמך;
2. לאשר שהחתום במסמך, על שם זולתו, היה מוסמך לכך;
3. לאשר נכונות העתק של מסמך;
4. לאשר נכונות תרגום של מסמך;
5. לקבל ולאשר תצהיר והצהרה אחרת;
6. לאשר שאדם פלוני חי;
7. לאשר נכונותה של רשימת מצאי;
8. לערוך העדה של מסמך סחיר;
9. לערוך מסמך או לעשות בו פעולה אחרת כשהעריכה או עשיית הפעולה בידי נוטריון דרושה או מותרת על פי דין, לרבות דין של מדינת חוץ, או על פי מסמך אחר;
10. להשתמש בסמכות של נוטריון ציבורי על פי דין אחר; לאמת הסכם ממון בין בני זוג, שנחתם לפני הנישואין.
11. לפי חוק הירושה, יכול נוטריון לאשר עשיית צוואה, ולכן מוסמך נוטריון לרשום "צוואה בפני רשות" כשם שמוסמך לכך שופט. חוקים רבים נוספים קובעים סמכויות ותפקידים לנוטריון, שעיקרם אישור ותרגום מסמכים המצוינים בחוקים אלו. כך, למשל, חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, קובע כי בקשה לאישור עמותה לאימוץ בין ארצי תהיה מלווה בחוות דעת על הדין הזר, הכוללת תרגום של החוק הזר הנוגע לעניין, ומאושר על ידי נוטריון.
