סעיף 7 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע כדלקמן:
"7. עדות לעצמו או ליריב
במשפט אזרחי יכול בעל דין להעיד לעצמו או להיות מוזמן להעיד ליריבו."
סעיף 1(א) לפקודת הראיות, קובע כי "מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו."
סעיף 7 לפקודת הראיות מתייחס באופן מפורש לעדותו של בעל דין במשפט אזרחי וכן לזימון לעדות של הצד שכנגד.
בעל דין שמבקש להעיד את יריבו אינו צריך להראות מהי הרלוונטיות של עדותו, ודי בכך שיריבו הוא בעל דין במשפט כדי שהדבר יצדיק את זימונו לעדות.
לפיכך, תובע המבקש בבקשתו לזמן לעדות את הנתבע אינו צריך לצרף לבקשתו תצהיר {ת"א (ת"א) 1029-09 קד-קו בניין פיתוח וכבישים (1990) בע"מ נ' מבני גאיה יזום והשקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}.
הכללים לזימונו של בעל דין כעד על-ידי בעל הדין שכנגד הותוו בפרשת שירותי בריאות כללית {רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' אהרון משה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)} על-פיהם:
הראשון, בעל דין רשאי לזמן לעדות את בעל הדין שכנגד.
השני, אף-על-פי-כן, אם בעל דין מודיע כי הוא יעיד מטעמו, אין להתיר זימונו כעד על-ידי הצד שכנגד.
השלישי, היה ובעל הדין שהודיע כי יתייצב למתן עדות מטעמו אינו עושה כן חרף הודעתו, אין מניעה שיזומן כעד מטעם יריבו.
כאשר בית-המשפט מורה על הגשת תצהירי עדות ראשית, ניתן ללמוד על אי-רצונו של בעל דין להעיד בעצמו מכך שהוא נמנע מלתת בעצמו תצהיר עדות ראשית, אזי רשאי הצד שכנגד לזמן אותו כעד.
ב- תא"מ (רמ') 22589-07-10 {דומיקאר בע"מ נ' קרן אפשטיין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} קבע בית-המשפט כי התובעת הייתה רשאית לזמן את הנתבעת כעדה מטעמה.
הנתבעות, במקרה דנן, לא התכוונו לאפשר לנתבעת להעיד, בהיעדרו של נהג הרכב, וניסו לנצל את המצב שנוצר על-מנת למנוע מהתובעת להוכיח את התביעה. במצב דברים זה, קמה לתובעת הזכות להוכיח את תביעתה באמצעות הנתבעת שהיא בעלת דין מטעם הצד שכנגד.
נשאלת השאלה, כיצד תיערך החקירה כאשר בעל דין מזמין את בעל הדין שכנגד כעד? בעניין זה מצאנו שתי גישות.
על-פי הגישה הראשונה, כאשר בעל דין מזמין בעל דין שכנגד כעד, הוא רשאי לחקור אותו כדרך שנערכת חקירה שכנגד, גם אם על-פי סדר השמעת העד, זוהי חקירתו "הראשית" {ת"א (ת"א) 1029-09 קד-קו בניין פיתוח וכבישים (1990) בע"מ נ' מבני גאיה יזום והשקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013); לדעה אחרת ראה להלן בפרשת מצולות פרוייקטים ויזמות בע"מ}.
יחד-עם-זאת, יש להתיר גם לבא-כוחו של בעל הדין שנקרא להעיד על-ידי יריבו לחקור אותו בדרך של חקירה שכנגד ולאחר חקירתו על-ידי בא-כוח בעל הדין שכנגד וזאת משום שכללי הפרוצדורה האזרחית ודיני הראיות בהליכים אזרחיים אינם אמורים להעניק יתרון מקדמי לאחד מבעלי הדין ועליהם להתייחס באופן שווה לתובע ולנתבע {רע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק הבנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד ס(3), 245 (2005)}.
אם תוגבל דרך חקירתו על-ידי בא-כוחו לחקירה חוזרת בלבד, יימצא שהוא העיד על דברים שהצד שכנגד חקר אותו עליהם בלבד ונמנעה ממנו ההזדמנות לשטוח את גירסתו גם על דברים נוספים, העשויים לשפוך אור שונה על הדברים עליהם העיד בחקירתו הראשונה.
נמצא, שחקירתו על-ידי בא-כוחו בדרך של חקירה שכנגד תהלום יותר את השוויון המתבקש בין שני הצדדים ותתרום יותר לבירור האמת.
זאת ועוד. כאשר בקשתו של בעל דין לזמן כעד את בעל הדין שכנגד מוגשת קודם לתחילת ההוכחות, ולאחר שבית-המשפט נענה לבקשה, ראוי לתת הזדמנות לאותו בעל דין להעיד תחילה בדרך הרגילה של עדות ראשית, וכאשר בית-המשפט מורה על הגשת תצהירי עדות ראשית מן הראוי לאפשר לו להגיש תצהיר עדות ראשית קודם לתחילת ההוכחות, אפילו אם לפני-כן גילה בעל הדין את דעתו כי הוא חפץ להימנע ממתן עדות או ממתן תצהיר.
בכך יישמר, מחד, הסדר הרגיל והרצוי של דרך החקירה, ומנגד, לא תפגע זכותו של הצד האחר, שכן שלב הראיות טרם החל ונשמרה לו הזכות לחקור אותו בעל דין בדרך של חקירה שכנגד.
במיוחד אמורים הדברים, כאשר מי שנמנע מלתת תצהיר הוא הנתבע, שממילא הוא אמור להביא את ראיותיו לאחר התובע.
מתן אפשרות זו מתבקש מכך, שבעל דין שביקש להימנע מלהעיד בעצמו, עשוי לשנות את דעתו אם יתברר לו, מתוך החלטת בית-המשפט, כי ממילא הוא נדרש להעיד על-פי בקשת בעל הדין שכנגד.
מתן אפשרות זו עשוי גם למנוע את הקשיים הפרוצידורליים והאתיים הכרוכים בזימונו של בעל דין כעד על-ידי בעל הדין שכנגד, עליהם עמד בית-המשפט בהרחבה ב- רע"א 4197/06 {שירותי בריאות כללית נ' אהרון משה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.
אומנם, על-ידי מתן אפשרות זו בית-המשפט מאריך למעשה את המועד במסגרתו היה על אותו בעל דין להגיש את תצהירו, אולם אורכה זו מוצדקת היא לאור השיקולים שפורטו לעיל.
מכל מקום, אם יתברר, כי למרות זאת, בעל הדין נמנע מלהעיד בדרך של חקירה ראשית או כי הוא נמנע מלתת תצהיר עדות ראשית, אזי רשאי יהיה בעל הדין שכנגד לזמנו לעדות ולחקור אותו בדרך של חקירה שכנגד, כאמור לעיל.
על-פי הגישה השניה, בעל דין רשאי להעיד את יריבו בחקירה ראשית בלבד {י' קדמי על הראיות, תש"ע-2009, חלק ראשון, 459; ראה גם ת"א (חי') 20169-07 א.י.מ. מצולות פרוייקטים ויזמות בע"מ נ' חברת בטוח שירביט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010) (לעיל ולהלן: "פרשת מצולות פרוייקטים ויזמות בע"מ)}.
סעיף 1(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע, כי מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין, והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה. סעיף 1(ב) לפקודת הראיות קובע כי בית-המשפט רשאי לסרב להוציא הזמנה "אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת".
תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי אם נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית-המשפט, לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים. בעת שבית-המשפט דן בבקשת בעל דין לזמן עד לפי תקנה זו, הוא רשאי לסרב לבקשה אם התקיימה עילה לכך לפי סעיף 1(ב) לפקודת הראיות. "תובענה" מוגדרת בתקנות סדר הדין האזרחי כ"תביעות, בקשות ושאר ענינים שמביא בעל דין לפני בית-משפט, באחת הדרכים שנקבעו לכך".
עם-זאת, ביחס לבקשות בכתב קובעת תקנה 241(א) לתקסד"א כי תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה לא יצורף אלא באישור בית-משפט, ותקנה 245 לתקסד"א קובעת כי אין לשמוע עדים שתצהיריהם לא צורפו לפי תקנה 241, אלא-אם-כן בית-המשפט או הרשם הורה על כך מטעמים מיוחדים שיירשמו.
נוסף על הוראות אלה, יש לציין את סעיף 7 לפקודת הראיות, אשר קובע כי במשפט אזרחי יכול בעל דין להעיד לעצמו או להיות מוזמן להעיד ליריבו; ואת תקנה 167 לתקסד"א הקובעת כי בית-המשפט רשאי לדרוש מכל אדם הנוכח בבית-המשפט להעיד {תנ"ג (ת"א) 28887-07-12 אילן ורדניקוב נ' שאול אלוביץ ואח', תק-מח 2013(2), 7783 (2013)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
