עתירת אסיר – יציאה לחופשות

1. כללי
סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר העוסק בהענקת חופשה מיוחדת קובע כי "השר רשאי, על-פי בקשת אסיר או על-פי המלצת הנציב, לתת לאסיר, בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת שלא תעלה על תשעים ושש שעות; תקופת מאסרו של האסיר לא תוארך בשל חופשה זו".

ההחלטה האם להעניק לאסיר את הפריבילגיה לצאת לחופשה מיוחדת, בת פחות מ- 96 שעות, נתונה לשיקול-דעתו של השב"ס לאור האמור בסעיף
36(א) לפקודת בתי הסוהר. בידיו של השב"ס נמצאים מכלול הנתונים הצריכים לעניין, וביניהם מידע על התנהגותו של האסיר בבית הסוהר, המסוכנות הנשקפת ממנו ונסיבותיו האישיות[107].

על-כן, במקרים מסוג זה בוחן בית-המשפט את השאלה האם הפעיל השב"ס את שיקול-דעתו באופן סביר לאור הנתונים שהיו בפניו, ואין הוא שם את שיקול-דעתו במקום שיקול-הדעת של השב"ס[108].

הציפיה של כל אדם לקחת חלק באירועים בעלי משמעות מיוחדת בחייהם ובמותם של קרובי משפחתו היא טבעית, ומובנת מאליה. ההשתתפות באירועי שמחה כבאירועי אבל של בני משפחה קרובים היא חלק ממימוש הציפיה של האדם לחיי משפחה, בין בהיקפה הגרעיני, ובין בהיקפה הרחב.

ציפיה זו נקשרת גם לאמונה ולמנהגי הדת. ציפיה טבעית זו של האדם אינה נעלמת עם הפיכתו לאסיר, שקירות הכלא מפרידים בינו לבין החברה. עם זאת, המגבלות על החירות האישית הנלוות למאסר משפיעות באופן בלתי-נמנע על מידת היכולת של האסיר להגשים את ציפייתו הטבעית להיות חלק מאירועים משמעותיים וחשובים בחיי משפחתו הקרובה.

בגדר מגבלות אלה עשויים לבוא, בין היתר, שיקולים של ביטחון הציבור, ביטחון האסיר עצמו והיבטים מערכתיים שונים הקשורים בהיקף המשאבים וביכולת ההיערכות של רשויות שירות בתי הסוהר, על מערכות האבטחה הנתונות להם.

ציפייתו של האסיר כפופה, איפוא, בין היתר למגוון שיקולים מערכתיים האוצלים על היקף היכולת להתיר את יציאתו בליווי למטרות משפחתיות ואישיות שונות.

לפיכך, נתון לגורם המוסמך בשב"ס שיקול-דעת רחב לקבוע באילו נסיבות ניתן להתיר יציאת אסיר בליווי אבטחה לאירוע משפחתי בעל אופי כזה או אחר. שיקול-דעת זה מופעל הן בהתחשב באמות-המידה הכלליות המוגדרות בנוהל והן על-פי הנסיבות הפרטניות הנוגעות לאסיר האינדיבידואלי שעניינו עומד להכרעה[109].

כאמור לעיל, חופשת אסיר איננה זכות מוקנית[110], אלא, טובת הנאה הניתנת לאסיר, הנתונה לשיקול-דעתו של השב"ס[111]. החלטה בעניין יציאת אסיר לחופשה היא פרי איזון בין שתי מערכות אינטרסים. מצד אחד, ניצבים צורכי ביטחון הציבור וצורכי ההגנה על הסדר והמשמעת בכלא. מן הצד השני, יש לתת משקל לצורכיו האנושיים של האסיר ביציאה ממסגרת המשמורת, ולו לתקופה קצרה, כדי לחזק את רוחו וכדי לעודד את שיקומו באמצעות הידוק הקשר עם סביבתו הקרובה מחוץ לכותלי בית הכלא[112].

אנו סבורים כי במקרה של ניגוד בין שיקולי אינטרס שלום הציבור לבין עניינו של האסיר שאינם ניתנים לגישור, מן הראוי הוא להעדיף את אינטרס השמירה על ביטחון הציבור[113].

על-פי סעיף 3, פרק א' לפקודת הנציבות[114] אישור חופשה תינתן בהתאם:

א. לסיווג העבירה וסיווג לקטגוריה המאפשרת חופשה. ההחלטה בדבר סיווג אסיר לצורך מתן חופשה תהיה פועל יוצא של איזון ושקילה של הנושאים הבאים: סוג העבירה, הרשעותיו הקודמות, הליכים משפטים שתלויים ועומדים כנגד האסיר, נסיבות אישיות מיוחדות, דרך תפקודו של האסיר, חיזוי התנהגות האסיר במהלך שהותו בחופשה מחוץ לכותלי בית הסוהר[115].
ב. לריצוי תקופת מאסר מינימלית. ניתן לשקול הוצאת אסיר לחופשה רק לאחר ריצוי רבע מתקופת מאסרו ובלבד שתקופה זו לא תפחת מחודשיים ויתרת מאסרו עד לסיום 2/3 מתקופת המאסר לא תעלה על 15 שנה[116].
ג. לתפקוד חיובי של האסיר בבית הסוהר. תפקודו החיובי של האסיר בבית הסוהר לצורך שקילת אפשרות יציאתו לחופשה וכי אין מידע הקושר את האסיר למעורבות שלילית בתוך בית הסוהר וכי עמד בכל התנאים הבאים: שמירה על סדרי המשטר, המשמעת וסדר היום בבית הסוהר, עבודה סדירה במקרה והאסיר שובץ לעבודה, לימודים סדירים במקרה שהאסיר שובץ ללימודים, הבעת נכונות בכתב למתן בדיקות שתן לגילוי סמים בכל עת שיידרש, ובכלל זה לפני יציאה לחופשה ובעת חזרתו ממנה, וכן היעדר ממצא חיובי בבדיקה, אם נערכה בטרם יציאה לחופשה[117].
לסיכום, לשב"ס שיקול-דעת רחב בעניין מתן היתר ליציאת אסיר לחופשה. תפקידו הוא לקיים את האחריות לניהולו התקין של בית הסוהר ולהבטיח את הסדר והביטחון בו. השב"ס אחראי להבטיח את שלום הציבור מפני אפשרות פגיעה עקב התרת יציאה לחופשה של אסיר מסוכן. בנוסף, על השב"ס ליתן משקל גם לחשיבות יציאתו לחופשה של אסיר במסגרת קידום ערך השיקום והרווחה של האסיר כאדם[118].

תפקידו של בית-המשפט לעניינים מינהליים (בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים) מתרכז בבחינת השאלה האם השב"ס שקל את השיקולים הרלבנטיים לעניין ואיזן ביניהם בצורה ראויה וסבירה. יודגש כי, בית-המשפט איננו מחליף את שיקול-דעתם של שלטונות בית הסוהר בשיקול-דעתו שלו[119].

2. חתונה של אח/אחות

ב- ב"ש (חי') 3561/08[120] עסקינן בעתירה לאפשר לעותר להשתתף בחתונת אחותו לאחר שבקשתו נדחתה על-ידי השב"ס.

השב"ס התנגד ליציאתו של העותר. לגישתו בהתאם לפקנ"צ לא יוצא אסיר/עצור לאירוע משפחתי המתקיים באולם שמחות וזאת מחמת החשש לפגיעה בסוהרים המלווים.

בית-המשפט קבע מפי כב' השופט ר' שפירא כי בסמכותו של השב"ס להחליט באם להתיר את יציאתו ואם לאו ולאחר שיקבל את כל המידע ממשטרת ישראל, וכי "בעניין זה על שב"ס להביא בחשבון גם את חשיבותו של האירוע, חתונת אחות שהיא בת משפחה בדרגה ראשונה, ואת כל יתר הנתונים שעליו לשקול במסגרת בקשה מסוג זה".

בית-המשפט הורה לשב"ס לבחון את בקשתו של העותר לצאת לחופשה בת מספר שעות כדי להשתתף בחתונת אחותו, ולפנות בדחיפות למשטרת ישראל על-מנת לקבל את המידע אודות מסוכנתו של העותר.

ב- רע"ב 5453/08[121] נדונה בקשה רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי שדחה את עתירת המבקש נגד החלטת המשיב שלא לאפשר את יציאתו לחופשה בת 48 שעות לרגל חתונת אחיו.

המבקש הורשע בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ונהיגה בזמן פסילה. המבקש מרצה את עונשו בכלא איילון באגף פתוח. בית-המשפט דחה את עתירתו של האסיר מחמת מסוכנותו של המבקש. בנוסף קבע בית-המשפט המחוזי כי "חתונה הינה אירוע רב משתתפים מטבעו ועל-כן אין די בערבויות כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש".

המשיב טען כי לחובתו של המבקש עבר פלילי מכביד, וכי מאסר זה אינו המאסר הראשון אותו הוא מרצה. עוד מציין המשיב כי המבקש מסווג כאסיר בקטגוריה א', אשר משמעותה היא כי אין הוא זכאי לצאת לחופשות בשל הסכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור לאור מעמדו והשתייכותו לארגון פשיעה.

בדחותו את הבקשה קובע בית-המשפט כי ל"חובתו של המבקש עבר פלילי מכביד המלמד על חברותו בארגון פשיעה". לאור זאת, ובהתחשב במידע מודיעיני, קבע השב"ס כי המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור איננה מאפשרת את יציאתו לחופשה.

בית-המשפט הדגיש מפי כב' השופטת ע' ארבל כי הוא ער "לחשיבות שמייחס המבקש להשתתפות בחתונת אחיו ולצער שייגרם לו אם לא יוכל להשתתף בשמחתו, אך בשיקול זה בלבד אין כדי להצדיק התערבות בהחלטת השב"ס".

3. חתונת בן/בת

ב- רע"ב 6737/07[122] דחה בית-המשפט את בקשת רשות הערעור. בית-המשפט קבע מפי כב' השופטת ע' ארבל כי "בחינת שיקול-דעתו של שירות בתי הסוהר במקרה דנן מעלה כי ההחלטה שלא להתיר יציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת היא פרי איזון סביר בין מכלול השיקולים הנוגעים לעניין: מן הצד האחד רצונו של המבקש להשתתף בחתונת בתו, ומן הצד האחר חומרתן של העבירות, העובדה כי למבקש רקע התמכרותי ועדיין נמצאו שרידי סם בבדיקות שמסר וחוות-דעתה המקצועית של ועדת אלמ"ב (ועדת אלימות במשפחה – ש' נ' המחבר) שסבורה, על בסיס הנתונים שהובאו בפניה, כי הסיכון הנשקף לציבור מן המבקש, שזה לו מאסרו השישי, עודנו גבוה וקיים חשש להישנות התנהגותו האלימה ולו בחופשה קצרה. כאשר מביאים בחשבון את כל אלה נראה כי ההחלטה שלא להעניק למבקש את הפריבילגיה שבחופשה מיוחדת ולהעדיף על פניה את שלום הציבור, הינה סבירה בנסיבות העניין".

4. יציאת סב לברית נכדתו

במקרה שטיפלתי האסיר מרצה עונש מאסר פלילי לתקופה ארוכה. עוד בטרם "שבר" האסיר רבע מתקופת מאסרו, נתבשר לו על הולדת נכדתו. האסיר, באמצעותי פנה לשב"ס וביקש כי האחרון יאפשר לו לצאת למספר שעות כדי להשתתף בבריתה שנערכה לנכדתו.

לאור התנהגותו הטובה של האסיר, התנדבותו בבית הכלא והתרומה הרבה שטרם לחיים בכלא, אישר השב"ס, בצעד נדיר, את החופשה בת כמה השעות לצורך השתתפות הסב בברית נכדתו.

5. חופשה לרגל נישואי האסיר

ב- רע"ב 5947/08[123] נדונה בקשת רשות לערער על החלטת בית-המשפט המחוזי אשר הורה על יציאת המשיב לחופשה קצרה מהכלא לרגל נישואיו.

המשיב הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר לעוון, סחיטה באיומים, איסור הגרלות והימורים, איסור החזקה או הנהלה של מקום הימורים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומתן שוחד. המשיב עתר לבית-המשפט המחוזי בבקשה לאפשר לו לצאת לחופשה קצרה ממאסרו על-מנת שיוכל להינשא לבחירת ליבו בטקס כלולות שייערך מחוץ לכותלי הכלא.

בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה בניגוד לעמדת השב"ס והורה על שחרורו של המשיב לחופשה קצרה בת מספר שעות לצורך השתתפות בטקס נישואיו.

נקבע כי קיים מידע מודיעיני לפיו המשיב ממשיך בפעילותו הפלילית גם במהלך ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו וכי מדובר באסיר אשר אינו ראוי לחופשה. יחד עם זאת, לאור נסיבותיו האישיות של המשיב, ביניהן התנגדותה של כלתו המיועדת לערוך את טקס הנישואין בכלא בשל היותה דתייה; היותה של הכלה המיועדת בהריון והעובדה כי החופשה המבוקשת הינה קצרה ביותר, התיר למשיב לצאת מכותלי בית הכלא.

בית-המשפט קיבל את בקשת רשות הערעור וקבע כי מעיון "במידע המודיעיני הנוגע למשיב מעלה חשש ממשי כי במידה והוא ישוחרר מחוץ לכותלי הכלא, ולו לחופשה קצרה, עלול הדבר לסכן אותו ואת הציבור וזאת, בעיקר נוכח החשש מניסיון פגיעה במשיב במהלך החתונה, שהינה כידוע אירוע רב-משתתפים, אשר במסגרתו עלולים להיפגע אנשים חפים מפשע".

בנוסף, "רצונם של המשיב וכלתו המיועדת לערוך את טקס כלולותיהם באולם שמחות בקרב חבריהם ומשפחתם מובן לנו כמובן, ואולם, אין ברצון זה, כמו גם בהתנגדותה של בת זוגו של המשיב לערוך את החתונה בכלא, כדי להוות טעם מספיק לסטיה מהחלטת שירות בתי הסוהר".

נעיר כי החלטת בית-המשפט איננה פוגעת בזכותו של האסיר להיכנס בברית הנישואין, שכן בהתאם להנחיות רשויות הכלא, רשאי האסיר לערוך את הטקס בין כותלי הכלא עצמו.

6. ישיבת שבעה

ב- רע"ב 3705/08[124] נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי שדחה עתירת אסיר להתיר לו לצאת לחופשה, על-מנת לשבת יחד עם בני משפחתו "שבעה" על אביו שהלך לעולמו.

המבקש מרצה עונש מאסר בגין הרשעתו בעבירות הריגה, קשירת קשר לביצוע פשע, איומים ותקיפה והכשלת שוטר.

ביום פטירת אביו של המבקש הגיש המבקש עתירה לפיה יש לאפשר לו לצאת להלוויה וכן חופשה בת 7 ימים לצורך ישיבת "שבעה". השב"ס הסכים כי המבקש יצא להלוויה אך התנגד לחופשה בת 7 ימים ובית-המשפט המחוזי דחה את העתירה לאפשר למבקש לצאת לחופשה בת 7 ימים לצורך ישיבת "שבעה" שכן, למבקש עבר פלילי מכביד וכי זהו מאסרו השישי.

בית-המשפט המחוזי הדגיש כי המדובר באסיר הזקוק לאישור המשטרה כדי לאפשר לו יציאה לחופשה. כמו-כן, בהסכמת השב"ס, התיר בית-המשפט המחוזי למבקש לצאת בליווי השב"ס לטקס גילוי המצבה של אביו, בתום ימי השבעה.

בית-המשפט דחה את בקשת רשות לערער. בית-המשפט הדגיש כי במקרה דנן, "איפשר שירות בתי הסוהר למבקש לצאת ללוויית אביו וכן החליט לאפשר לו לצאת לטקס גילוי המצבה בתום ימי השבעה, אך נוכח התנגדות המשטרה החליט שלא להתיר את יציאתו לחופשה נוספת במהלך ימי השבעה. התנגדות המשטרה נבעה, בין היתר, מקיומו של מידע מודיעיני המצביע לטענת המשיבים על המשך מעורבותו בפלילים ועל מסוכנותו לשלום הציבור ומידע זה הוצג בפני בית-משפט קמא ונבחן על ידו. כן נלקחה בחשבון העובדה כי המאסר הנוכחי אותו מרצה המבקש נגזר עליו בגין עבירת הריגה שביצע במהלך חופשה אליה יצא בתקופת מאסרו הקודם. בנסיבות אלו נראה כי החלטת המשיבים הינה החלטה מאוזנת וסבירה ואין מקום להתערב בה אף לגופם של דברים".

ב- עע"א (ת"א-יפו) 3469/06[125] בדחותה את העתירה קבעה כב' השופטת נגה אהוד "כי הבחירה של המבקש היא אך ורק בין יום השבעה ליום ה-30, כאמור לעיל, ומשהוריתי על הוצאת המבקש לאזכרה ביום השבעה אין מקום להוציאו פעם נוספת ביום ה-30. סמיכות הזמנים בין יום השבעה ליום ה-30 תיצור קושי ומעמסה בלתי-מוצדק על מערכת המשיב.

ב- בש"פ 8974/99[126] נפסק מפי כב' השופטת ד' בייניש:

"שקלתי את טענות הצדדים ושוכנעתי כי דין הערר להתקבל.
האפשרות לשחרר עצורים בליווי לצורך נוכחות באירועים משפחתיים, הוסדרה בנוהל שנקבע על-ידי שירות בתי הסוהר. הנוהל קובע אמות-מידה שיוויוניות המאפשרות לעצורים להשתתף באירועים משפחתיים מטעמים הומניטריים בצער – במקרי מחלה ואבל – ולהבדיל, בשמחות. אמות-מידה אלה מאזנות בין הצרכים האישיים לבין דרישות האבטחה והאמצעים הסבירים העומדים לרשות שירות בתי הסוהר והמשטרה כדי לקיים דרישות אלה.
בא-כוח המשיב לא פנה בבקשה לשלטונות שב"ס בהתאם לנוהל האמור, אך מן הראוי היה כי בשיקוליו של בית-המשפט יובא הנוהל בחשבון ותיבחן השאלה אם בנסיבות העניין יש הצדקה לחרוג ממנו.
צודק בא-כוח המדינה בטענתו, כי אם תאושר סטיה מההנחיות בעניינו של המשיב, שהוא על-פי עברו הפלילי והאישומים המיוחסים לו, עבריין מסוכן שיש לו ניסיון קודם בבריחה ממעצר חוקי, קשה לצפות מקרה בעתיד בו ניתן יהיה למנוע מעצור כלשהו קיום מנהג "השבעה" בביתו.
לא מצאתי, איפוא, טעם מיוחד לחרוג מאמות-המידה שנקבעו לעניין זה על-ידי שירות בתי הסוהר ולאפשר למשיב יציאה הנמנעת מעצורים אחרים במצבו. בהתאם להודעת המדינה, תינתן למשיב אפשרות להשתתף באזכרה ליום השבעה לאביו בתנאים המקובלים.
הערר מתקבל והחלטת בית-המשפט קמא מבוטלת."
7. השתתפות בטקס בר/בת מצווה

אירוע בר/בת מצווה נופל בגדר אותו מקרה חריג שיש בשלו לשקול הוצאת האסיר באבטחה מבית הכלא. יחד עם זאת, ההחלטה באם להוציא ואם לאו, תתקבל לאחר שקילת כל ההיבטים והסיכונים הכרוכים בכך ובין היתר בהתחשב בתפקודו של האסיר בכותלי בית הכלא, מידת הסיכון הבטחוני שבהוצאת האסיר מחוץ לכותלי בית הכלא והאפשרות לביצוע הליווי בהיבט המבצעי ובסיכון העומד על הפרק. כמובן, שכל מקרה ומקרה ידון לגופו.

ב- עע"א (ב"ש) 6193/07[127] נדונה עתירת אסיר לפיה מבוקש כי בית-המשפט יתיר לעותר להשתתף בטקס עליה לתורה לרגל יום בר-המצווה של בנו.

במקרה דנן, העותר מרצה עונש מאסר עולם בגין עבירות של רצח, שוד מזויין, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה.

העותר פנה אל השב"ס בבקשה לאפשר לו להשתתף בטקס הבר מצווה. בקשתו זו נדחתה תוך הדגשה כי באם הטקס יערך במקום אחר, תישקל בשנית בקשתו. העותר שינה את מקום הטקס תוך שהוא מגיש בקשה חדשה. השב"ס טרם נתן את החלטתו ועל-כן העתירה דנן.

השב"ס טען כי הבקשה החדשה הועברה לבחינת עמדתה של משטרת ישראל אשר הביעה את התנגדותה ליציאת העותר בליווי אבטחה והמליצה כי חגיגת בר-המצווה תיערך בין כותלי בית הסוהר והכול לנוכח מידע שהתקבל בעניינו של העותר שהצביע, בין היתר, על החשש לפגיעה בחייו, אשר עלולה בהתאם להביא לפגיעה בעוברי אורח תמימים. טענה נוספת היא, כי קיים חשש ממשי לבריחתו של העותר.

בדחותה את העתירה קבעה כב' השופטת רחל ברקאי כי יש סכנה כי העותר יפגע ויברח ועל-כן, "הוצאתו של העותר מבית הסוהר בליווי סוהרים הינו מורכב ביותר במידה העולה על הסביר ועלולה להוות סכנה ממשית הן לעותר והן לציבור תמים העלול להיפגע בשל נוכחותו של העותר בקהל הציבור".

ב- רע"ב 6571/07[128] נדונה בקשת העותר להוציאו לחופשה לרגל אירוע בת מצווה של ביתו. בדחותו את הבקשה קובע בית-המשפט מפי כב' השופט ע' פוגלמן כי:

"8. למעלה מן הדרוש, איפוא, בחנתי את השגותיו של המבקש לגופן ולאחר שעשיתי כן, הגעתי למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטה נושא הבקשה. ראשית, עיון בהחלטה מעלה כי שאלת הסיכון שבאי-חזרתו של המבקש מחופשה היוותה רק שיקול אחד במניין השיקולים ששקל בית-המשפט המחוזי בעניינו של העורר. משכך, איני סבור כי כטענת המבקש, בית-המשפט הרחיב את יריעת המחלוקת שלא לצורך והתבסס על טיעון לבדו זה בעת שדחה את בקשתו. בנוסף, איני סבור כי בית-המשפט המחוזי שגה כאשר שב ופרש בפני המבקש את כל האפשרויות העומדות בפניו על-מנת לאפשר את יציאתו לחופשה, אף אם אפשרויות אלו נידונו זה מכבר בגלגוליו הקודמים של הליך זה. ההיפך הוא הנכון. מהחלטתו של בית-המשפט המחוזי בעניינו של המבקש עולה נכונות של ממש להיענות לבקשתו של המבקש ולאפשר את יציאתו לבת המצווה של בתו. ברור עם זאת, כי בית-המשפט לא יכול היה לאפשר את יציאת המבקש לחופשה מבלי להבטיח את השמירה על בטחונו של הציבור ועל אינטרסים נוספים. בנסיבות אלה, נכונותו של בית-המשפט לשוב ולבחון אפשרויות למימוש משאלתו של המבקש הינה ראויה.
גם בטענותיו של המבקש באשר לאי-ההתחשבות, כטענתו, של בית-המשפט המחוזי באופן תפקודו החיובי בבית הסוהר – לא מצאתי ממש. סעיף 1 בפרק ב' לפקודת נציבות 04.40.000 חופשות אסירים (להלן: "פקודת הנציבות") מונה את השיקולים העומדים על הפרק בעת שקילת האפשרות להוציא אסיר לחופשה. בין היתר, מנויים שם השיקולים של סוג העבירה בה הורשע האסיר והרשעותיו הקודמות; נסיבותיו האישיות של האסיר; דרך תפקודו במהלך המאסר; וחיזוי התנהגותו במהלך שהותו מחוץ לכותלי בית הסוהר. עינינו הרואות, כי שאלת התפקוד של האסיר במהלך מאסרו אינה אלא אחד השיקולים העומדים על הפרק בעת הכרעה בדבר יציאה לחופשה. העובדה שהתנהלותו של המבקש במהלך מאסרו היתה תקינה אינה מחייבת, לכשעצמה, את אישור יציאתו לחופשה. זהו שיקול שיש לאזנו עם השיקולים הרלבנטיים הנוספים.
טענתו של המבקש בדבר ההסתמכות על חוות-דעתה של ועדת אלמ"ב בעניינו – דינן להידחות אף הן. סעיף 4(2) לפקודת הנציבות קובע, כי לצורך הוצאתו לחופשה רגילה של אסיר שנידון למאסר העולה על חצי שנה בגין ביצוען של עבירות אלימות במשפחה נדרשת המלצה של ועדת אלמ"ב. דהיינו, לו היה עונשו של העורר נקצב היתה נדרשת המלצה של ועדת אלמ"ב כתנאי לאישור יציאתו לחופשה רגילה. גם אם הייתי מניח – לצורך הדיון ולטובת המבקש – כי יש ממש בטענתו של המבקש לפיה כאשר מדובר בחופשה מיוחדת וכאשר עונשו טרם נקצב השר מוסמך להורות על כך גם ללא המלצה של ועדת אלמ"ב, אין כל ספק כי בכל מקרה השר מוסמך לשקול את ההמלצה לגופה. לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהמלצת הוועדה או במתן משקל מתאים להמלצה. נוכח כך, לא מצאתי כי נפל פגם בקביעתו של בית-המשפט המחוזי לפיה בדין נהג השר כאשר קיבל לידיו את דו"ח ועדת אלמ"ב ונוכח המלצתה השלילית דחה את הבקשה לאישור החופשה המיוחדת.
רצונו של המבקש להשתתף בחגיגת בת המצווה של בתו מובן. רצונה של הבת כי אביה יהיה נוכח בשמחתה מובן אף הוא ונוגע ללב בנסיבותיו הקשות של מקרה זה. חרף כך, איני סבור כי על-פי אמות-מידה של ביקורת שיפוטית, הונחה עילה להתערבות של בית-משפט זה בהחלטת הרשות המוסמכת או כי נפלה טעות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. אין באמור כדי לסגור את דרכו של המבקש לפנות בבקשה לצאת לחגיגת הבת מצווה בליווי – כפי שהוצע בעבר – ובקשה זו, אם תוגש, תיבחן לגופה על-ידי הגורמים המתאימים."

8. הולדת ילד

ב- רע"ב 9810/07[129] נולדו למבקש/אסיר שתי בנות תאומות. המבקש הגיש עתירה לפיה מבוקש כי יתאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת בכדי לראותן לראשונה, שלא בבית הכלא. בית-המשפט דחה את בקשת רשות הערעור.

9. עציר – ראיון עבודה

ב- עע"א (ת"א-יפו) 2490/07[130] נדונה עתירת אסיר בה מבוקש לאפשר לעותרת לצאת, בליווי, לראיון קבלה עבודה. בדחותה את העתירה קבעה כב' השופטת גדות שרה כי "באיזון בין זכות העותרת לצאת לראיון בהוסטל, לבין היעדר תקציב לליווי כזה, כשהעותרת איננה נכללת בין אלו הזכאים לכך על-פי נוהל הוצאת אסיר, מצאתי כי עמדת המשיב היא סבירה ואף נכונה. אין גם לדעת, בשלב זה, אם העותרת תוכל להשתלב בתוכנית טיפולית בעתיד הקרוב".

זאת ועוד. "גם היעדר טיעון ו/או הוכחה לפיה לא ניתן לקבוע מועד אחר לראיון בהוסטל, במועד בו תוכל העותרת להגיע להוסטל, בין בהיותה בבית הסוהר ובין מחוצה לו, תומך בדחיית העתירה. נוהל הוצאת אסיר מדבר על אסירים אולם לא מצאתי, בנסיבות עתירה זו, להבחין בין אסירה לעצירה, ומכל מקום, לא נטען ולא הוכח בפני כי בהיות העותרת עצירה, נוהל זה לא יחול עליה וכי יש להיעתר לעתירה".

10. יציאה לחופשה לעצור עד תום ההליכים

ב- ב"ש (חי') 3561/08[131] נדונה עתירה לפיה מבוקש לאפשר יציאתו של עצור עד תום ההליכים לחופשה מחמת חתונת אחותו שעתידה להתקיים.

העותר הגיש בקשה לקצין האסירים בבית הכלא הקישון ותשובתו נענתה בשלילה, שכן, אין בסמכותו של השב"ס לאשר חופשה לעצור עד תום ההליכים. לאור הנ"ל, נשאלה השאלה מיהו הגורם המוסמך להחליט באם לאשר החופשה המשטרה או השב"ס.

כב' השופט ר' שפירא קבע כי השב"ס הוא הגורם המוסמך לקבלת החלטות בעניין הוצאת אסיר או עצור לחופשה.

11. יציאתו לחופשה של אסיר עולם

ב- רע"ב 5125/08[132] נדונה בקשת רשות לערער על החלטת בית-המשפט המחוזי שדחה את עתירתו של המבקש לאפשר לו לצאת לחופשה מן הכלא.

המבקש מרצה עונש מאסר עולם בגין עבירת רצח בה הורשע. בית-המשפט המחוזי קבע כי על-אף שבעבר היה מידע לגבי כוונה של המבקש לפגוע באחרים אם יצא לחופשה, לאחרונה לא הוצג מידע כזה. בית-המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן למנוע את יציאת המבקש לחופשה בשל סברה, שאינה מבוססת ומגובה בנתונים, כי בכוונת בניו של האדם אותו רצח המבקש לפגוע בו.

לאור זאת הורה בית-המשפט למשטרת ישראל לבצע בדיקה עניינית ביחס לבניו של הקורבן כדי לגבש תמונה ברורה ומפורטת באשר למידת המסוכנות הנשקפת מהם למנוח. לאחר בדיקה כאמור קבע בית-המשפט כי על סמך מידע מודיעיני חסוי שהוצג לו, התנגדותו של המשיב מוצדקת.

בדחותו את הבקשה קובע בית-המשפט כי בית-המשפט המחוזי בחן "את הנתונים שעמדו בבסיס החלטת המשיב שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה, תוך שנתן דעתו באופן מפורש לשאלת עדכניות המידע עליו מבוססת החלטה. משמצא בית-המשפט המחוזי כי נתונים אלו מצדיקים את החלטתו של המשיב, איני רואה להתערב בהחלטתו".

ב- רע"ב 2857/08[133] נדונה בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטתו של בית-המשפט המחוזי שדחה עתירת המבקש נגד מניעת יציאתו לחופשות מבית הכלא בו הוא אסור. המבקש הינו אסיר המרצה עונש של מאסר עולם, בגין הרשעתו בעבירת רצח. המבקש מרצה את העונש בכלא איילון.

הוועדה לאסירי עולם החליטה שלא להמליץ על יציאתו של המבקש לחופשות. המבקש טען כי ההחלטה לשלול את חופשותיו הסתמכה על מידע מגמתי, לא אמין ולא הגיוני, וכי בית-המשפט המחוזי שגה בכך שדחה את טענותיו.

מנגד, המשיבים טענו כי המבקש לא הצביע על כל טעם לחרוג מחוות-דעתם של הגורמים המקצועיים ומהמלצת ועדת אסירי עולם, אשר סברו כי לעת הזאת אין לאפשר למבקש לצאת לחופשות.

בדחותו את הבקשה קובע כב' השופט י' דנציגר כי "במקרה דנן, נראה כי ההחלטה שלא לאפשר למבקש, לעת עתה, לצאת לחופשות, התבססה על נימוקים כבדי משקל, תוך איזון ראוי בין אינטרס הציבור לבין האינטרס האישי של המבקש. החלטה זו התבססה על מידע מודיעיני – הן של משטרת ישראל והן של שירות בתי הסוהר – וכן על האבחון הפסיכולוגי בעניינו של המבקש. כל אלה הביאו את הגורמים המוסמכים למסקנה כי יציאתו של המבקש לחופשות עלולה לסכן את הציבור. באיזון בין בטחונו של הציבור לבין האינטרס של המבקש לצאת לחופשות (אשר כאמור, נעדר זכות קנויה שכזו), המסקנה אליה הגיע נציב בתי הסוהר הינה סבירה, ואין מקום להתערב בה".

12. יציאתו לחופשה של עבריין מין

12.1 מרכז לבריאות נפש (מב"ן) – תפקידו

מב"ן (מרכז בריאות נפש) הוא גוף מקצועי מובהק ומנוסה העומד לרשותה של הוועדה לצורך הערכת מסוכנותם של עברייני מין. לפיכך, אין כל פסול בגישה העקרונית של גורמי השב"ס, המסתמכים על הערכות המסוכנות של מב"ן ואף מעדיפים אותן על פני חוות-דעת של מומחים המובאים מטעמו של האסיר[134].

מעמדו המיוחד של מב"ן כיועץ מקצועי של גורמי שב"ס אף עוגן בחקיקה, הן בפקודות נציבות בתי הסוהר והן על-פי חוק שחרור על-תנאי ממאסר. יתירה מזאת, מעמדו של מב"ן מעוגן הן מבחינה פורמלית והן מבחינה מהותית, בהתמחותו המקצועית והאקדמית של מב"ן ובניסיון המעשי שאין דומה לו בישראל[135].

אין במב"ן לייצג את אינטרס האסיר אל מול אינטרס השב"ס. האינטרס היחידי האמור להיבחן לעניין מסוכנותו של אסיר שהורשע בעבירות מין והמבקש לצאת לחופשות, הינו האינטרס הציבורי ולשם כך ועל-כן הפקיד המחוקק את השירות המקצועי שהוקם לעניין זה.

ניתן להעדיף את חוות-דעתו של המב"ן על פני חוות-דעת פרטיות. יש הגורסים כי יש לתת למסקנות מב"ן, מעמד בכורה בכל הנוגע להערכת מסוכנותו של אסיר ולדרכי הטיפול בו[136]. ב- עע"א (נצ') 1623/07[137] קבע בית-המשפט כי "מקום בו הוגשה חוות-דעת מומחים מטעם העותרים, לעניין מסוכנותם, רשאים המשיבים ובית-המשפט להעדיף את עמדתם המקצועית של מב"ן או אלמ"ב, לפי העניין, על פני חוות-דעת אלה"[138].

ב- בר"ע 5387/90[139] קבע כב' השופט י' מלץ כי "המשיבה קבעה לעצמה קריטריון שלפיו המלצה חיובית של מב"ן היא תנאי הכרחי להנחת-דעתה של המשיבה שאין בהוצאתו לחופשה משום סכנה לשלום הציבור. אינני רואה כל פגם בקריטריון זה ולפיכך אינני רואה כל סיבה להתערב בהחלטתו של השופט קמא".

12.2 הלכה למעשה – עבריין מין

מאז פרשת אלמליח[140] נוהג השב"ס לקיים מיון אישי של אסירים בעבירות מין כדי לקבוע אם אין סיכון בהוצאתו של האסיר לחופשה[141].

ב- רע"ב 5043/98[142] קבע כב' השופט ש' לוין כי "כבר נקבע, כי תנאי ליציאתו של עבריין מין לחופשה הוא המלצה מאת מב"ן. סירובו של שירות בתי הסוהר לאפשר לאסיר לצאת לחופשה בהיעדר המלצה כזו הינו סביר ואין הצדקה להתערב בו… במקרה הזה קבע המב"ן כי לאור העובדה שהמבקש מכחיש את ביצוע העבירות בהן הורשע, לא ניתן לסתור את חזקת המסוכנות הכרוכה בהרשעה בעבירות מסוג זה. החלטה זו שימשה בסיס לסירובו של שירותו בתי הסוהר לשנות את סיווגו של המבקש באופן שיאפשר את יציאתו לחופשות. בנסיבות אלו, אין הצדקה להעניק למבקש רשות ערעור בעיקר בקשתו".

ב- רע"ב 5925/98[143] קבע כב' השופט ת' אור כי "כפי שצויין לא אחת בפסיקה, 'תנאי ליציאתו של עבריין מין לחופשה הוא המלצה מאת מב"ן. סירובו של שירות בתי הסוהר לאפשר לאסיר לצאת לחופשה בהיעדר המלצה כזו הינו סביר ואין הצדקה להתערב בו'… התנאי האמור להענקת חופשה לא התקיים במקרה שבפנינו. חוות-הדעת היסודית של מב"ן נמנעה מהמליץ על הענקת חופשות למבקש, נוכח המסקנה בדבר מסוכנותו של המבקש. קביעה זו נעוצה בקווי אישיותו, במאפייניו של מעשה העבירה ובהתייחסותו לעבירת האינוס אשר הורשע בביצועה".

ב- רע"ב 1408/02[144] נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי שדחה את עתירתו של המבקש להוציאו לחופשה. המבקש הורשע באונס אשתו, תקיפתה, כליאתה ואיומים כלפיה. בנוסף, למבקש עבר פלילי מכביד.

בדחותה את בקשת רשות ערעור קבעה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן כי "בעניינו של המבקש ישבו על המדוכה שתי ועדות והגיעו למסקנה שלא להמליץ על יציאתו לחופשות. מאחר שהמבקש אינו מודה באשמות שיוחסו לו, אין אפשרות לקבל חוות-דעת של מב"ן שהיא אחת משתי משוכות שעל המבקש לעבור כדי לקבל חופשות. המשוכה השניה היא חוות-דעת מקצועית מהוועדה לאלימות במשפחה ובה המלצה ליציאה לחופשות. גם המלצה זו לא ניתנה. חוות-הדעת היו שליליות ולאורן סרב שירות בתי הסוהר להוציאו לחופשות. בית-המשפט המחוזי קבע – ובדין קבע – כי לא מצא פגם בהחלטה ואין מקום להתערבותו בה. בקביעה זו הלך בית-המשפט בעקבות הלכות שיצאו מלפני בית-משפט זה שאישרו את הלגיטימיות של המדיניות האמורה".

ב- רע"ב 3194/08[145] נפסק מפי כב' השופטת א' חיות:

"1. על המבקש נגזר מאסר בן 12 שנים בגין עבירות של מעשה סדום בקטין בן משפחה, בעילת קטינה מתחת לגיל 16 בכוח ומעשה מגונה בקטין במשפחה, והוא מרצה כעת עשר שנים מתוך התקופה האמורה. ביום 6.11.2007 דן בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) בשלוש עתירות שהגיש המבקש הנוגעות, בין היתר, לבקשותיו לצאת לחופשה אשר סורבו על-ידי המשיב מן הטעם שחוות-הדעת המקצועיות בעניינו (מטעם המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן) והוועדה לגילוי עריות (להלן: וג"ע)) קבעו כי רמת מסוכנותו גבוהה.
…
בענייננו קבע בית-המשפט המחוזי כי אף שמסוכנותו המינית של המבקש בולטת, על הגורמים המוסמכים לבחון בזהירות אפשרות של הוצאתו לחופשה ואפשרות זו אכן נבדקה על-ידי כל הגורמים המקצועיים המוסמכים הרלבנטיים, אך אלה סברו כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המבקש באם ישוחרר לחופשה והמליצו שלא לשחררו. יתרה מכך, אף שהלכה היא כי יש להעניק לחוות-דעת המב"ן משקל ניכר בשל היותה חוות-דעת של גורם מקצועי אובייקטיבי (ראו רע"ב 1562/05 בושארי נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2005(2) 1816
(2005) פסקה 7 (17.5.2005)), הרי שבשל טענות המבקש לעוינות מצד הגורם נותן חוות-הדעת במב"ן, הסתמך בית-המשפט המחוזי בהחלטתו על דו"ח סיכום הקבוצה הטיפולית בה השתתף המבקש, עליו חתמו חמישה אנשי מקצוע וממנו עולה כי מסוכנותו המינית גבוהה. דו"ח זה עולה בקנה אחד עם חוות-הדעת העדכניות שהוגשו לבית-המשפט המחוזי מטעם מב"ן, המשיב ווג"ע. בנסיבות אלה נראה כי גם לגופם של דברים צדק בית-משפט קמא בדחותו את העתירה."

13. יציאה לחופשה – קשירת קשר לביצוע פשע

ב- רע"ב 3045/08[146] נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי שהחליט להוציא לחופשה את המשיבים, שהורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע.

בית-המשפט המחוזי החליט להורות על הוצאת המשיבים לחופשה "בתנאים מכבידים וקשים שיאפשרו הגנה על גופם, על חשבונם, הכל כפי שייקבע ויידרש על-ידי הרשות".

בבקשת רשות הערעור טענה המדינה, כי הבקשה ראויה להידון בבית-המשפט העליון בשל התערבות בית-המשפט קמא בשיקול-דעתם של שירות בתי הסוהר והמשטרה בעניין חופשה, וזאת חרף מסוכנותם של המשיבים על-פי נסיבות העבירה, ובשל קשרים וסכסוכים אשר להם עם ארגוני פשיעה, העלולים להתלקח, על-פי מידע שהוצג בפני בית-המשפט.

בקבלו את בקשת הערעור קבע בית-המשפט כי התיק יוחזר לבית-המשפט המחוזי אשר יידרש לעניין החופשה "לא רק לסכנה הנשקפת למשיבים, אלא גם לסכנה לציבור הנשקפת מהם".

14. השתת ערובה כספית והיעדר יכולתו הכלכלית של האסיר בתנאים שנקבעו

כאשר נקבע כי אסיר רשאי לצאת לחופשה, בכפוף להפקדת בטוחה כספית, ולאחר בירור עולה כי אין ידו משגת, לא ניתן להשאיר את ההחלטה בעינה ללא בחינה חוזרת של ההחלטה על-ידי הרשות המינהלית, קרי, השב"ס.

כאשר אין מניעה אחרת להוצאת אסיר לחופשה, למעט שאלת טיב הבטוחה הכספית, והאסיר עני ואיננו יכול לממן את הבטוחה שנקבעה, אזי, חובה על השב"ס כרשות מינהלית, לשוב ולדון בעניינו של האסיר ולשקול בטוחות אחרות שיבטיחו את יציאתו לחופשה וקיום תנאי החופשה וחזרתו ממנה.

המקרה שלעיל דומה למצב בו נקבע כי עצור ישוחרר בכפוף להפקדת בטוחה כספית אולם, אין ידו משגת. במקרה שכזה, מחובתו של בית-המשפט לשוב ולדון בעניינו של העצור ולבחון את החלטת השחרור ואת הדרישות שנקבעו בה להבטחת קיום תנאי השחרור. חובה זו קבועה בהוראות סעיף 47 לחסד"פ (סמכויות אכיפה – מעצרים)[147] וחובה להקפיד בקיומה.

סעיף 47 לחסד"פ (סמכויות אכיפה-מעצרים), "נועד למנוע מצב בו נותר הנאשם במעצר לאחר שלא עלה בידו לגייס את סכומי הערבויות עליהן הורה בית-המשפט כתנאי לשחרורו. במצב שכזה יש חשיבות להבאתו של הנאשם בפני בית-המשפט בשנית, אם לא עלה בידו להמציא הערבויות בתוך המועדים הקבועים בסעיף 47"[148].

מכאן עולה כי חובה על השב"ס, האחראי על כליאה והוצאה של אסיר לחופשה, לשוב ולבחון עניינו של אסיר, שאין בידו להמציא את הערבויות/הבטוחות שנקבעו, גם אם לא אוזכר הדבר במפורש בחוק.

רוצה לומר כי במקרה ונקבע כי אדם זכאי לצאת לחופשה ממאסר ונקבעת בטוחה כספית שעליו להפקיד להבטחת קיום תנאי החופשה, ומתברר שאין ידו משגת, חובה על השב"ס לקיים בתוך פרק זמן סביר דיון חוזר בעניינו של האסיר ולבחון את האפשרות להמרת הבטוחה הכספית בבטוחה אחרת והכל כדי שיתאפשר לאסיר לממש את זכותו לחופשה, ולא ימצא כי לא יצא לחופשה רק מחמת חיסרון כיס, שכן, עוני איננו עבירה ואין להעניש אסיר רק מחמת היותו חסר אמצעים להמציא הבטוחות כאמור.

ב- עע"א (חי') 544/07[149] נדונה עתירת אסיר כנגד החלטת השב"ס המתנה את הוצאתו לחופשה בהפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסכום של 50,000 ש"ח והפקדת ערבות צד ג' בסכום של 150,000 ש"ח.

העותר טען בעתירתו כי הדרישה להפקדת ערבות בנקאית כאמור בלתי-סבירה וגורמת בפועל למצב בו לא יוכל הוא לצאת לחופשה מחמת עוניו והיעדר אפשרות כלכלית.

כב' השופט ר' שפירא דחה את העתירה מחמת הסיבה שעניין זה נדון בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, שדחה העתירה תוך שהוא קובע כי סכום הערבויות סביר ואין עילה להתערב בקביעת הסכום. יחד עם זאת, "על שב"ס לקיום דיון חוזר בעניין הוצאת העותר לחופשה, זאת בשים-לב לחוסר יכולתו הכלכלית לממן את הבטוחות הכספיות הנדרשות". וכדבריו בהמשך לפסק-הדין:

"משהתברר כי לעותר אין את האמצעים הכספיים, היה מקום ששב"ס וגורמי המשטרה הקובעים את טיב הבטוחות בעניינו, יקיימו עיון חוזר בהחלטותיהם ויבחנו, לאחר שמיעת טענות האסיר וקבלת מידע על אפשרויותיו הכלכליות, את האפשרות להתנות את יציאתו לחופשה בבטוחות אחרות. מעבר לכך, חלוף הזמן מחייב גם בחינה חוזרת של מסד הנתונים על בסיסו נקבעו הערבויות הנדרשות ליציאתו לחופשה. ככל שיש שינוי ברמת המסוכנות המיוחסת לאסיר או חששות אחרים שהערבות באה להפיג – כי אז יש מקום לשקול את שינוי הערבות הנדרשת.
העובדה שחלפו קרוב לשנתיים ממועד מתן ההחלטה, העותר לא יוצא לחופשה ועניינו אינו נשקל שנית, היא מצב בלתי-סביר המחייב את הרשות המינהלית לקיים דיון חוזר בבקשתו לצאת לחופשה.
בהתאם, ובד-בבד עם דחיית העתירה כפי שהוגשה, אני מורה לגורמי שב"ס והמשטרה לקיים דיון חוזר בעניינו של העותר וזאת בתוך 15 ימים מהיום, כדי לבחון חלופות לבטוחות שנקבעו בעבר כתנאי להוצאתו לחופשות. במסגרת הדיון יש לבחון גם אם אותו מסד נתונים שעל בסיסו נקבעו הבטוחות שנדרשו מהעותר עדיין שריר וקיים, זאת בשים-לב לחלוף הזמן. ראוי הוא שבדיון שיקבע תמומש גם זכות השימוע של העותר כך שיתאפשר לבא-כוח להציג בפני הגורם הדן בעניינו את מכלול נתוניו האישיים, בין אם בכתב או בדרך של זימונם לדיון.
מובן כי לאחר שיתקיים הדיון, ובשים-לב להחלטה החדשה שתתקבל, יוכל העותר לפנות בעתירה חדשה, לפי הצורך."

15. האם חייל יכול לשמש ערב לאסיר לצורך יציאתו חופשה

ב- רע"ב 5391/08[150] נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי שדחה את עתירתו של האסיר לפיה יאופשר לו לצאת לחופשה בליווי בנו החייל כערב.

בדחותו את בקשת רשות לערער קובע בית-המשפט כי הבקשה איננה רלבנטית שכן הוחלט להקפיא את כל חופשותיו של האסיר מחמת העובדה כי הפר את תנאי החופשה. יחד עם זאת, העיר בית-המשפט כי ראוי הוא כי המשטרה והשב"ס יבחנו מחדש "את מדיניותם בעניין זה באותם מקרים שלאסיר אין קרוב או אדם אחר שיכול ומוכן לערוב לו, האם במקרים חריגים אלה אין לאפשר ליווי של ערב שהוא חייל".

בית-המשפט הדגיש כי במקרה והחייל יאלץ לחזור לבסיסו, איננו נימוק מספיק, שכן, "אם מתקיים חשש כזה ניתן להתנות את החזרתו של האסיר לכלא בנסיבות האמורות".

16. שלילת חופשה עקב מידע מודיעיני

ישנם מקרים בהם השב"ס נוהג לסווג את האסיר כמי שאיננו נהנה מהזכות לצאת לחופשות מחמת מידע מודיעיני הקיים לגביו. על-פי המידע המודיעיני, האסיר מעורב בפעילות פלילית והתנהגותו שלילית בכלא.

ב- רע"ב 5951/07[151] קבע כב' השופט ס' ג'ובראן כי החלטת השב"ס לא להוציא אסיר לחופשה מחמת מידע מודיעיני הינה החלטה סבירה ואין כל מקום כי בית-המשפט יתערב בהחלטה זו.

ב- רע"ב 6082/07[152] כב' השופט ס' ג'ובראן נדונה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי שדחה את עתירתו של המבקש על החלטת שב"ס, שלא לאפשר לו לצאת לחופשות. המבקש מרצה עונש של שמונה וחצי שנות מאסר בגין עבירות של גניבת חלקי רכב, קשירת קשר לביצוע פשע, גרימת נזק ורכוש, מרמה ועושק.

בשל העלאת חשד לקשר אפשרי של המבקש למות ביתו ונוכח מידע מודיעיני על מעורבות שלילית בתוך הכלא ומחוצה לו, הוקפאו חופשותיו של המבקש.

בדחותו את בקשת רשות ערעור קבע כב' השופט ס' ג'ובראן כי "ההחלטה לסווג את המבקש כמי שאינו נהנה מהזכות לצאת לחופשות התבססה על מידע מודיעיני הקיים לגביו. החלטה זו הינה סבירה, ולא מצאתי מקום להתערב בה".

17. סיכון גבוה לבריחה (סג"ב)

17.1 כללי

ב- רע"ב 5092/07[153] נדונה בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי שדחה את עתירת המבקש בעניין סיווגו בקטגוריית "סיכון גבוה לבריחה". המבקש הורשע באינוס ובהדחת קטינה לסמים מסוכנים, ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל.

בטרם הגיע המועד שנקבע להתייצבותו של המבקש לריצוי עונשו, החליט המבקש לנסות ולהיחלץ מריצוי עונש המאסר שנגזר עליו, וברח לצ'ילה, תוך שימוש בדרכון מזוייף. המבקש נעצר בצ'ילה והוחזק שם במעצר עד אשר הוסגר לישראל.

לאחר הסגרתו ועם תחילת ריצוי עונשו, הוגדר המבקש בקטגוריה של "סיכון גבוה לבריחה" (סג"ב) ועקב כך נשללה ממנו האפשרות לצאת לחופשות מבית הסוהר. על סיווגו בקטגוריה זו הגיש המבקש עתירת אסיר.

המבקש טען כי עצם עובדת בריחתו בעבר איננה מחייבת שלילת כל חופשותיו עד לסיום מאסרו, אלא, שעל שב"ס לשקול מעת לעת אם קיים חשש ממשי להימלטות, תוך בחינת הנסיבות הרלבנטיות לאותה עת, ולשקול, בין היתר, גם את התנהגות האסיר בבית הסוהר ואת אורך תקופת המאסר שנותרה.

מנגד, המדינה טוענת כי דין הבקשה להידחות. המדינה טוענת כי במסגרת בחינה תקופתית, שינה שב"ס את סיווגו של המבקש ואין הוא מוגדר עוד כסג"ב ובמקום זאת, הוא מסווג בקטגוריה א', המונעת ממנו יציאה לחופשות. דיון בעניינו היה צפוי להתקיים בוועדת ערעורים. במסגרת דיון זה יובאו עמדות הגורמים הרלבנטיים ובין היתר גם עמדת מב"ן.

בדחותה את הבקשה קובעת כב' השופטת א' פרוקצ'יה:

"דין בקשה זו להידחות. ראשית, עניינה של בקשה זו התייתר, מאחר שסיווגו של המבקש כסג"ב שונה לקטגוריה א' ונכון למועד הגשת תשובת המדינה, הדיונים באשר למשמעות הסיווג החדש שניתן למבקש טרם מוצו. לאחר מיצוי ההליכים בעניין הסיווג החדש, יוכל המבקש להשיג על כך, ככל שימצא לנכון, אולם עניינה של בקשה זו אשר נסבה על סיווגו כסג"ב התייתר."

17.2 פקודת הנציבות – פקודה מס' 04.09.00[154]

על-פי סעיף 1א לפקודת הנציבות "קיימת שונות בין האסירים ביחס לרמת הסיכון הנשקפת מהם לבריחה ממשמורת חוקית" ולכן, "יש חשיבות לאיתור אסירים שקיים סיכון גבוה לבריחתם ממשמורת חוקית".

סעיף 3ב לפקודת הנציבות קובעת כי אסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (סג"ב) הינו אסיר ש"עברו, התנהגותו, מצבו הנפשי, מידע אודותיו, מצביעים על קיום רמת סיכון גבוהה לבריחתו ממשמורת חוקית".

זאת ועוד. סעיף 5 לפקודת הנציבות קובעת כי "מפקד מחוז מוסמך להגדיר או להסיר הגדרת אסיר כסב"ג בבתי הסוהר שבמחוז, לאחר שקיבל את חוות-דעתו של מפקד בית הסוהר בנדון ואת חוות-הדעת של קצין המודיעין המחוזי".

על-פי סעיף 8ב לפקודת הנציבות במקרה "והחליט מפקד המחוז לבטל ההגדרה, תוטבע ביטול סב"ג על גבי תיק האסיר ותבוטל ההגדרה בפרופיל האסיר. ההחלטה תוקלד בתת מערכת החלטות וועדות הפרדות".

על-פי סעיף 8ג לפקודת הנציבות "אחת לחצי שנה לפחות תיבחן המשך הגדרת האסיר כסב"ג בוועדת הפרדות מחוזית. המלצת הוועדה תועבר להחלטת ממ"ז. ההחלטה תוקלד כאמור בסעיף 8ב לעיל".

18. ערעור על התבטאות הצדדים במהלך הדיון

ב- רע"ב 8384/07[155] הגיש המבקש עתירת אסיר לבית-המשפט המחוזי ובה ביקש להפחית מהערבות שנדרשה ממנו כתנאי לאישור חופשתו מן הכלא. בית-המשפט המחוזי דן בבקשתו והחליט בה לגופה, תוך היענות עקרונית להשגה שהביא בפניו המבקש.

למעשה, בקשת רשות הערעור איננה מופנית כנגד החלטת בית-המשפט, אלא, כנגד התבטאות בא-כוח המשיבים במהלך הדיון לפיה לא ינוכה שליש ממאסרו של המבקש בשל הסיכון לחייו. המבקש רואה בהתבטאות זו סימן לכך שהמשיבים גיבשו כבר את עמדתם בעניין אי-שחרורו על-תנאי ממאסר, וזאת טרם שוועדת השחרורים דנה בעניינו.

המשיבה טוענת כי נוכח אופי הבקשה שאיננה משיגה על החלטת בית-המשפט, סבורה היא כי דין הבקשה להידחות.

בדחותו את הבקשה קובע כב' השופט ח' מלצר כי אין מקום ליתן רשות לערער על התבטאות שנערכה בדיון בין הצדדים, שכן "הליך הערעור נועד לביקורת על החלטת בית-המשפט הנכבד קמא ולא על התבטאויות של הצדדים, במנותק מהחלטת בית-המשפט".

19. מתן חופשה כפיצוי

ב- עע"א (נצ') 1929/07[156] קבע בית-המשפט:

"טענות בדבר סירוב המשיבה למתן תמריץ חופשה לעותר.
העותר מלין על כי נשלל ממנו תמריץ עבודה על דרך של מתן חופשה בת 24 שעות, בנוסף לחופשותיו הרגילות. לטענתו, מאחר והיה נגוע בפטריות ברגליו, בשל רשלנות המשיבה 2 שסיפקה לו נעליים משומשות וסביבת עבודה לא ראויה, נמנע ממנו לעבוד ועל-כן נשללה ממנו חופשת התמריץ.
המשיבים בתשובתם מפרטים, כי העותר לא עמד בקריטריונים הקבועים בסעיף 04.40.00 לפקנ"צ לקבלת תמריץ עבודה, זאת מאחר ועבד רק מספר ימים בעבודות גינון ולא צבר 55 ימים, כפי שנקבע בפקודה לקבלת תמריץ, ומשכך, אין לו זכאות לקבלת התמריץ.
פרק ט' סעיף 04.40.00 לפקנ"צ קובע כי תינתן חופשת תמריץ בת 24 שעות לאסירים העובדים ולומדים במסגרות השב"ס, וזאת לשם עידודם ליטול חלק בפעילות חינוכית וטיפולית, ובמסגרות עבודה מטעם שב"ס.
תנאי הזכאות לחופשה כוללים במצטבר; נוכחות מלאה בעבודה, לא פחות מאשר 55 ימי עבודה במשך 3 חודשי עבודה, התנהגות טובה, עבודה ותפקוד כללי טוב וכן ביצוע העבודה באיכות משביעת רצון המדריך המקצועי.
בהתאמה, החלטת המשיבה 2 שלא להקנות לעותר חופשת תמריץ מסתמכת על הוראת הפקודה הנ"ל, ועל-כן הינה סבירה, ולא מצאתי מקום להתערב בה.
העותר עצמו מאשר כי לא עבד או למד במשך 55 ימים במשך 3 חודשים.
טענות העותר כי מחלתו נגרמה בשל רשלנות המשיבה נטענו בעלמא, כשמכל מקום, אין באמור, גם אם היה נכון, כדי להצדיק את מתן החופשה, כפיצוי."

20. המלצת הוועדה לאלימות במשפחה

ב- עע"א (חי') 594/08[157] נדונה עתירת אסיר שהוגשה כנגד החלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשה. העותר טוען כי החלטת השב"ס היא בלתי-סבירה. בנוסף, טוען בא-כוח העותר כי המלצת הוועדה לאלימות במשפחה, התקבלה בלא שניתנה לעותר הזדמנות להביא טיעוניו בפני הוועדה. כב' השופט ר' שפירא דחה את העתירה.

אשר להזדמנות להביא טיעונים בפני הוועדה לאלימות במשפחה קבע כב' השופט ר' שפירא כי "הכלל הוא, כי אסירים אינם מופיעים בפני ועדה למניעת אלימות במשפחה, אלא מגישים את טיעוניהם בכתב. הסדר זה של טיעון אושר בעבר בפסיקת בית-המשפט העליון".

אשר לסבירות החלטת השב"ס שהסתמך על החלטת הוועדה לאלימות קבע כב' השופט ר' שפירא כי לא מצא פגם "בהמלצת הוועדה, שהיא חוות-דעת מקצועית המבוססת על התרשמות ממידע שהובא בפני הוועדה". זאת ועוד, לא "נפל פגם בהחלטת שב"ס, אשר אימץ את המלצת הוועדה. שב"ס פעל בהתאם לסמכותו, בהתאם להוראות הפקודה והחלטתו התקבלה משיקולים סבירים וענייניים".

21. חופשה מטעמים מיוחדים

על-פי פקודת הנציבות[158] ניתן להוציא אסיר לחופשה מיוחדת למרות שלא עבר תקופת מאסר מינימלית או בטרם עברה "תקופת הצינון" בין חופשה לחופשה. החופשה המיוחדת תאושר בעניינים הבאים: מחלה אנושה (ביקור קרוב משפחה החולה במחלה אנושה), ברית מילה של בן האסיר או סמוך לאחר הולדת בת האסיר, נישואין, בת/בר מצווה של בן/בת האסיר, לוויה במקרה של פטירת קרוב משפחה, עליה לקבר קרוב משפחה ביום ה- 30 לפטירתו, אזכרה ביום השנה הראשון לפטירת קרוב משפחה וכל נסיבה מיוחדת אחרת שתפורט בכתב על-ידי האסיר.

במקרה שטיפלתי ניתן לאסיר אישור חופשה מיוחדת לרגל בריתת הנכדה וזאת בטרם האסיר ריצה את התקופה המינימלית וחרף העובדה כי על-פי פקודת הנציבות יינתן אישור חופשה מיוחדת לברית של בן/בת האסיר.

במקרה זה, איפשר השב"ס לאסיר לצאת לאירוע הבריתה למספר שעות. אדגיש כי האישור ניתן בשל התנהגותו הטובה של האסיר בכותלי בית הסוהר.

[107] רע"ב 10426/03 מדינת ישראל נ' אביטל, פ"ד נח(6) 817 (2004).
[108] ע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מז(3) 802 (1993); רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב(2) 743 (1998).
[109] דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה ב- רע"ב 844/07 בנימין רביזדה נ' שירות בתי הסוהר ואח', תק-על 2007(1) 1161 (2007).
[110] לתשומת ליבינו כי ב- רע"ב 9018/00 יוסף גוטמן נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2001(1) 208 (2001) קבע כב' השופט ש' לוין כי האסיר לא יכול לצבור את חופשותיו.
[111] בר"ע 5387/90 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 91(1) 34 (1991); בג"צ 581/80 אליהו אמסלם נ' נציב שירות בתי הסוהר ואח', פ"ד לה(2) 325 (1981).
[112] עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז(6) 678 (2003).
[113] ראה גם רע"ב 1318/98 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 98(2) 176
(1998); רע"ב 5607/05 חתואל נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2005(3) 2503 (2005).
[114] פרק א', "כללי", פרק 04 – אסירים, מס' פקודה 04.40.00, בתוקף מתאריך 12.9.02, תאריך עדכון 27.2.08, נלקח באתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר.
[115] סעיף 1, פרק ב', "סוגי עבירות וסיווג לקטגוריות", פרק 04 – אסירים, מס' פקודה 04.40.00, בתוקף מתאריך 12.9.02, תאריך עדכון 27.2.08, נלקח באתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר.
[116] סעיף 1א, פרק ג', "תקופת מאסר מינימלית", פרק 04 – אסירים, מס' פקודה 04.40.00, בתוקף מתאריך 12.9.02, תאריך עדכון 27.2.08, נלקח באתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר.
[117] סעיף 1, פרק ד', "תפקוד האסיר בבית הסוהר", פרק 04 – אסירים, מס' פקודה 04.40.00, בתוקף מתאריך 12.9.02, תאריך עדכון 27.2.08, נלקח באתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר.
[118] רע"ב 4961/06 יעקב מזרחי נ' שירות בתי-הסוהר, תק-על 2006(4) 242
(2006).
[119] רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מז(3) 802 (1993); רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב(2) 743 (1998); רע"ב 10426/03 מדינת ישראל נ' אביטל, פ"ד נח(6) 817 (2004).
[120] ב"ש (חי') 3561/08 גיא אלקיים נ' שירות בתי הסוהר, תק-מח 2008(3) 11378
(2008).
[121] רע"ב 5453/08 אילן דרי נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2008(2) 4860
(2008).
[122] רע"ב 6737/07 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(3) 2027 (2007).
[123] רע"ב 5947/08 מדינת ישראל נ' שלומי בסה, תק-על 2008(3) 594 (2008).
[124] רע"ב 3705/08 בנימין פינטו נ' שר המשטרה ואח', תק-על 2008(2) 1217
(2008).
[125] עע"א (ת"א-יפו) 3469/06 רביזדה בנימין נ' שירותי בתי הסוהר, תק-מח 2007
(1) 4817 (2007).
[126] בש"פ 8974/99 מדינת ישראל נ' מקסים בן נעים, תק-על 99(4) 15 (1999).
[127] עע"א (ב"ש) 6193/07 מאיר איפרגן נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר, תק-מח 2007(4) 7927 (2007).
[128] רע"ב 6571/07 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2007(4) 1846 (2007).
[129] רע"ב 9810/07 יוסי תורג'מן נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4) 2281
(2007).
[130] עע"א (ת"א-יפו) 2490/07 גלית עזורה נ' שירות בתי הסוהר, תק-מח 2007(3) 8732 (2007).
[131] ב"ש (חי') 3561/08 גיא אלקיים נ' שירות בתי הסוהר, תק-מח 2008(3) 11378
(2008).
[132] רע"ב 5125/08 ראובן גרציאני נ' שירות בתי הסוהר ואח', תק-על 2008(3) 282 (2008).
[133] רע"ב 2857/08 עמוס נחום נ' השר לביטחון פנים ואח', תק-על 2008(2) 1803
(2008).
[134] ראה גם רע"ב 6100/97 יורם עמר נ' מדינת ישראל, תק-על 97(3) 835
(1997); רע"ב 1318/98 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 98(2) 176
(1998); רע"ב 2196/98 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 98(2) 631 (1998).
[135] דברי כב' השופטת ד' בייניש ב- עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז(6) 678 (2003).
[136] עע"א (ב"ש) 5194/08 גנדיה נהאד נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2008(2) 10388 (2008).
[137] עע"א (נצ') 1623/07 אילן פרושיצקי נ' שירות בתי הסוהר, תק-מח 2008(2) 11367 (2008).
[138] ראה גם עע"א (ב"ש) 5801/07 צבי גור נ' שירות בתי הסוהר, תק-מח 2008(1) 5785 (2008).
[139] בר"ע 5387/90 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 91(1) 34 (1991).
[140] ע"פ 379/83 יוסף אלמליח נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 466 (1984).
[141] ראה גם רע"ב 3595/91 יהושע בן ישראל שורדיקר נ' מדינת ישראל, תק-על 91
(3) 2579 (1991).
[142] רע"ב 5043/98 קחלון פנחס נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 98(3) 238
(1998).
[143] רע"ב 5925/98 מחמד עלאונה נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נב(4) 577 (1998).
[144] רע"ב 1408/02 פלוני נ' משטרת ישראל ואח', תק-על 2002(1) 471 (2002).
[145] רע"ב 3194/08 מ' ח' נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2008(2) 2911 (2008).
[146] רע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' שרון פריניאן ואח', תק-על 2008(2) 2450
(2008).
41 סעיף 47 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חסד"פ (סמכויות אכיפה-מעצרים)" קובע כדלקמן:
"47. תוצאות אי-המצאת ערובה (תיקון: התשנ"ז)
(א) שוחרר אדם בערובה ולא המציאה במועד שנקבע, ייעצר ויובא בפני שופט תוך 24 שעות מעת מעצרו.
(ב) היתנה השופט את השחרור בהמצאת ערובה, ולא הומצאה הערובה במועד שנקבע, יובא העצור בפני שופט תוך 24 שעות מתום המועד האמור.
(ג) לא קבע השופט מועד להמצאת הערובה ולא הומצאה הערובה, יובא העצור בפני שופט תוך 48 שעות מעת מתן ההחלטה.
(ד) מייד עם המצאת הערובה הנדרשת ומילוי תנאי הערובה, ישוחרר האדם ממעצרו."
[148] בש"פ 10229/05 אמגד (בן סלימאן) שוויקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 809 (2005).
[149] עע"א (חי') 544/07 רופאט בן רפיק מוחודוב נ' שירות בתי הסוהר, תק-מח 2007(4) 15174 (2007).
[150] רע"ב 5391/08 חנניה חזן נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2008(3) 3898
(2008).
[151] רע"ב 5951/07 חנן יאדגרוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4) 4188
(2007).
[152] רע"ב 6082/07 סעיד זבידי נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2008(1) 4137
(2008).
[153] רע"ב 5092/07 בנימין לוי נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2008(3) 1642
(2008).
[154] פקודת נציבות, פרק 04 – אסירים, מס' פקודה 04.09.00, בתוקף מתאריך 1.5.02, תאריך עדכון אחרון 9.1.08 (להלן: "פקודת הנציבות").
[155] רע"ב 8384/07 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1) 5105 (2008).
[156] עע"א (נצ') 1929/07 פלוני נ' משטרת ישראל ואח', תק-מח 2008(1) 9333
(2008(.
[157] עע"א (חי') 594/08 סביח בן אנואר מלחם נ' שירות בתי הסוהר, תק-מח 2008(3) 12435 (2008).
[158] פרק ח', "חופשות מטעמים מיוחדים", פרק 04 – אסירים, מס' פקודה 04.40.00, בתוקף מתאריך 12.9.02, תאריך עדכון 27.2.08, נלקח באתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר.

מקור המאמר – abc-israel.it