פעולות כנגד ובניגוד לסמכותו של הכונס

בבחינת סמכותו של כונס הנכסים יש להתייחס אף לפעולות כנגד סמכותו ככונס, וכנגד פעולותיו ככונס, הן מצד צד שלישי, והן מבחינת הכונס עצמו.

ראשית, נדגיש כי כל פעולה כנגד בעל תפקיד, ככונס הנכסים הינה פעולה כנגד זרועו הארוכה של בית-המשפט ועל-כן התנהגויות הנוגדות את עצם מינוי הכונס, כגון הטרדה, איומים או אלימות כנגדו או כנגד שלוחיו, עשויות להיחשב בזיון בית-המשפט, כפי שקבע כב' השופט חיים כהן ב- ע"א 141/74[1]:

"הדין הוא שצו-מינוי כונס נכסים כמותו כצו-מניעה האוסר על מנהלי החברה לעשות בנכס אשר עליו חל צו כינוס הנכסים, אף-על-פי שהנכס נשאר נכס החברה, ואף-על-פי שהמנהלים נשארים מנהלי החברה (Western of Venezuela Railway Co Re South (1902)). והיה אם המנהלים מוכרים את הנכס אשר עליו חל צו כינוס הנכסים כי אז ממרים הם את צו בית-המשפט שאסר עליהם מעשות בנכס זה, ודינם כדין המבזים את בית-המשפט ( Hayward, (1881)(6); Russell v. East Anglian Railway Ex parte Co. (1850)). ולא רק צפוי להם עונש, אלא כונס הנכסים יכול לבקש את בית-המשפט לצוות על המנהלים להימנע מביצוע החוזה שהם עשו (השווה:, Dixon v. Dixon (1904) … מאחר ובית-המשפט פועל בכגון דא כבית-משפט של יושר – הן לעניין כונס הנכסים והן לעניין ההכרה בבעלות שביושר -נראה לי שאין אנו רשאים להתעלם מן העובדה שמנהלי החברה, בעשותם את אשר עשו לאחר מינוי כונס הנכסים, עשו מעשה בזיון בית-המשפט. אמת נכון הדבר שלא עמדו לדין על כך בבית-המשפט המחוזי, ואין הם עומדים לדין על כך לפנינו, … אבל בין כה וכה לא נהגו בתי-המשפט באנגליה, ובוודאי לא ננהג אנחנו, להטיל על מבזים כמו אלה סנקציות של ממש, אלא הסתפקו – וכך נסתפק אנחנו – בהטלת ההוצאות שנגרמו על-ידי מעשה ההתערבות של המנהלים בכינוס הנכסים, על המנהלים הללו אישית (Hawkins v. Gathercole, (1852); Lane v. Sterne, (1862); Share and Trust Co. v. We1tley Brick and Pottery Co. General Ph.D. 260, 261."[2] תוקפה של כל פעולה שנעשתה על-ידי מנהלי החברה, בניגוד להסכמת הכונס, תלויה בסמכות הכונס.

אם אין בנמצא צו האוסר על המנהלים לבצע חוזה מסויים על-פי צו הכינוס, הרי שהחוזה מחייב את החברה על-אף שניתן לפעול כנגד המנהלים או הדירקטורים, בגין פעולותיהם[3].

ב- ע"א 141/74[4] נדונה דין פעולת החברה בניגוד לידיעת הכונס.

המדובר בחברת שירותי אויר, ששיעבדה שניים ממטוסיה לבנק, להבטחת תשלום חוב.

כשלא עמדה בהתחייבותה, מונה לחברה כונס נכסים, לאחר זמן מה, הודיעה החברה על תשלום החוב לבנק, הבנק הסיר את השיעבוד והבנק ביקש לשחרר את הכונס מתפקידו.

לטענת הכונס, מבלי ידיעתו או אישורו מכרה החברה את המטוסים וכך שילמה החברה את חובה,

אולם הכונס לא פעל לביטול המכירה, זאת משום שהדבר היה לטובת הבנק שקיבל את סכום חובו.

רוכשת המטוסים ידעה על שיעבוד המטוסים ועל כונס הנכסים.

לאחר זמן, נושה אחר ביקש את פירוק החברה, ניתן צו פירוק ונתמנה מפרק, שתבע וקיבל צו המונע את העברת המטוסים לרוכשים, בטענה שהעסקה נעשתה בניגוד לדעת הכונס, וכי שווי המטוסים עומד לרשות כל הנושים ולא רק לטובת הבנק.

בינתיים עלתה הסכנה שהמטוסים יתקלקלו והמפרק הורשה למכרם.

את הכסף שקיבל עבור המטוסים ביקש לקבל לטובת כלל הנושים ולא רק לטובת הבנק, ובית-המשפט המחוזי אישר את בקשתו.

על כך הגישה רוכשת המטוסים את הערעור הנדון.

המערערת טענה, שהכונס ידע במשך כל הזמן על מכירת המטוסים וכי מכללא נתן את הסכמתו, ועל-כן העסקה הסתיימה ואין לבטלה.

המפרק טוען כי המטוסים לא היו שייכים לחברה אלא לכונס, ומשום כך אין קיום לעסקת המכירה, ומאחר שהכונס לא מכר את המטוסים, הרי שהם עומדים לפרעון חובות כלל הנושים.

כב' השופט א' ויתקון, בדעת רוב, דחה את הערעור וקבע כי כיוון העסקה נעשתה ללא ידיעתו והסכמתו של הכונס, היה זה מחדל מצד המערערת שלא עמדה על כך לקבל את אישור הכונס בטרם שולם החוב לבנק, ועל-כן הערעור נדחה.

בדעת מיעוט קיבל כב' השופט ח' כהן את הערעור, ומפאת חשיבותם של דברים נפרט את עמדתו.

לדידו, הכונס היה חייב לקחת את המטוסים לרשותו ואף למכרם ומאחר שלא מילא את תפקידו, עם פרעון החוב לבנק, לא נשאר לו אלא לבקש את שחרורו מתפקידו.

"לא הבנק ולא כונס הנכסים, ובוודאי לא המפרק אשר טרם בא לעולם, ואף לא בית-המשפט, יכלו, לאחר סילוק החוב לבנק, למנוע בעד החברה מלאשרר את החוזה הקודם ולתת לו את התוקף שהיה חסר לו (אם היה חסר לו) שעה שהממכר עוד היה "מוקנה" לכונס הנכסים. אין בכך כלום שכונס הנכסים אינו משוחרר אוטומטית עם סילוק החוב, אלא טעון הוא שחרור מאת בית-המשפט: קצין בית-המשפט הוא, ועד שישוחרר, עליו להניח דעתו של בית-המשפט שמילא תפקידו כדין. אבל העובדה, למשל, שלא מילא תפקידו כדין ועל-כן לא שוחרר או לא ביקש את שחרורו, אינה יכולה להטיל חבות כלשהי על החברה שסילקה את חובה: עצם סילוק החוב הוא המשחרר את הנכס משיעבודו (סעיף 15(א) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967)."
מעבר, העסקה התקיימה טרם מינוי המפרק, ועל-כן המפרק מקבל לידיו רק את מה שהיה לחברה בעת מינויו ולא מעבר.

"על-כל-פנים אין עוברים לקניין המפרק נכסים אשר לפני תחילת הפירוק היו בבעלותו של צד שלישי ולא בבעלות החברה – ולעניין זה אין נפקא מינה אם היו בבעלות שבדין או בבעלות שביושר של הצד השלישי. לפי סעיף 165 לפקודת החברות רשאי בית-המשפט להקנות למפרק נכס שבבעלות החברה ("belonging to the company") – ואין בית-משפט רשאי להקנות למפרק נכס שהיה בשעת תחילת הפירוק בבעלותו של מי שהוא אחר, ולו רק בבעלותו שביושר (השווה ודוק: ע"א 307/64 חברת הלוואות בע"מ, בפירוק נ' קדר תעשיית כלי חרס בע"מ, בפירוק, ואח', פ"ד יח(4) 483, 492 ו- ע"א 367/70 מרדכי הוכברג, עורך-דין, בתור נאמן בפשיטת-רגל של מתתיהו שלגי נ' שפרה שלגי, ואח', פ"ד כה(2) 149, 154, 155)."
פעולות שנעשו בניגוד לסמכות, מצד הכונס עצמו, נכנסות למסגרת תקנה 74 לתקנות החברות (פירוק) על פיה:

"פגם או שיבוש במינויים או בבחירתם של כונס נכסים, מפרק או חבר ועדת ביקורת, לא יגרע מתקפו של מעשה שעשו בתום-לב במסגרת התפקיד שלו מונו או נבחרו."

[1] ע"א 141/74 הלנה פפרבוים נ' דן שריזלי ו-2 אח', פ"ד ל(1) 20.
[2] ראה גם: וולובסקי א', כונס נכסים בדיני החברות (מהדורה שניה, התשס"ד-2004, ירושלים) 101 – 102.
[3] ראה גפני ישראל, כינוס נכסים הלכה ומעשה (מהדורה שלישית, התשס"ג) 101.
[4] ע"א 141/74 הלנה פפרבוים נ' דן שריזלי ו-2 אח', פ"ד ל(1) 20.

מקור המאמר – abc-israel.it