סעיף 39 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע כדלקמן:
"39. רשות עיון ברשומה מוסדית של תאגיד בנקאי (תיקון: התשנ"ה)
(א) בית-המשפט רשאי, על-פי בקשת בעל דין בהליך משפטי, לצוות שהמבקש יהא רשאי, לצורך אותו הליך, לבדוק ולהעתיק כל רישום שברשומה מוסדית של תאגיד בנקאי.
(ב) צו לפי סעיף זה אפשר שיינתן בלי להזמין את התאגיד הבנקאי או כל בעל דין אחר או לאחר שהוזמנו, והצו יומצא לתאגיד הבנקאי שלושה ימים תמימים לפני הזמן שבו יש לקיים את הצו, זולת אם הורה בית-המשפט אחרת."
השימוש בסמכות הקבועה בסעיף 39 לפקודת הראיות צריך להיות זהיר, ואין לתת את הצו המבוקש נגד צד שלישי אלא בנסיבות נדירות ביותר {ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1), 563 (1988)}.
ב- רע"א 1917/92 {יעקב סקולר ואח' נ' ניצה ג'רבי ואח', פ"ד מז(5), 764 (1993)} קבע בית-המשפט לגבי יישומו של סעיף 39 כלהלן:
"סעיף 23 לכתב התביעה מציינים המבקשים כי לא ידועים להם כל החשבונות של המנוחים וסכומי הכסף שהיו מופקדים בהם ביום פטירת המנוחה, אך ככל שידוע להם היו קיימים החשבונות שפרטו בהמשך הסעיף.
3. לאחר הגשת התביעה (וכתבי ההגנה) הגישו המבקשים לבית-המשפט קמא "הודעה על בקשת רשות לעיין בספר בנקאי – במעמד צד אחד (לפי סעיף 39 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971)".
בקשתם של המבקשים היתה כי יורשה להם (או לבאי-כוחם) "לבדוק ולהעתיק כל רישום שבספרים בנקאיים" המתייחסים לחשבונות שהתנהלו בשלשה בנקים (משיבים 7-5) על-שם המנוח, על שמו ועל שם המשיבה מס' 1, או על שמו ועל-שם המנוחה. "זאת לגבי התקופה שממועד פתיחת החשבונות – עד היום או עד מועד סגירתם", כולל החשבונות שפורטו בסעיף 23 לכתב התביעה.
המשיבים 4-1 התנגדו לבקשה, ואת נימוקיהם השתיתו על סעיף 15א לפקודת הבנקאות (נוסח חדש) ועל חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.
ההחלטה שנתן בית-המשפט קמא, בה דחה בקשה זו של המבקשים, היא שעומדת לדיון בבקשה שלפנינו, אותה שמענו כאילו ניתנה רשות ערעור, ונתקיים דיון בערעור.
4. בית-המשפט קמא דחה את טענת המשיבים ככל שהיא נסמכת על סעיף 15א לפקודת הבנקאות. לדעת השופט המלומד:
"להוראה זו אין דבר עם העניין שלפני… אין מדובר כאן על סודיות מידע של לקוחות הבנק שבידי הבנק. הסעיף מבטיח סודיותו של מידע שבנק מסר לבנק ישראל. פטור מחובת הסודיות ניתן בשתי הזדמנויות: כאשר נגיד בנק ישראל סבור שהדבר דרוש לצרכי תביעה פלילית או כאשר בנק, שממנו התקבל המידע, נתן הסכמתו לגילוי המידע. באת-כוח המשיבים טענה, כי מדובר כאן בהסכמתו של הלקוח למסירת מידע על-ידי הבנק. לפירוש זה אין אחיזה לא מבחינת לשונו של החוק ולא מבחינת תכליתו…"
מסקנה זו ונימוקיה מקובלים עלי, והם מתיישבים גם עם הנאמר ב- ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1), 563 (להלן: "הלכת גוזלן"), כי סעיף 15א לפקודת הבנקאות "מדבר אך בידיעות ובמסמכים לפי הפקודה, והפקודה, לענייננו, אינה מתייחסת ליחסי בנק ולקוח"….
בשאלה זו פסק כי נראה שקיים הסכם מכללא בין לקוח והבנק בדבר חובת סודיות, שלפיו לא יגלה הבנק מידע המתייחס ללקוח….
סעיף 39 לפקודת הראיות (נוסח חדש) קובע אמנם כי…
אולם אין, לדעת השופט המלומד, בסעיף זה, המאפשר דרך נוחה לבנקים למסירת מידע, משום נקיטת עמדה באשר לסודיות המידע שברשות הבנק. מה עוד שחוק הגנת הפרטיות הינו חוק מאוחר יותר, "ונקבעו בו נורמות התנהגות חדשות, אשר נועדו לשנות מדרכי ההתנהגות, שהיו מקובלות עד לחקיקתו"…
היענות הבנק לדרישה של המבקשים היתה מהווה פגיעה בפרטיות. המידע שהיה מושג כך היה בלתי קביל לאור סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות סעיף 32 הותיר להחלטתו של בית-המשפט, מטעמים שיירשמו, את קבלתו של חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות. מאותם טעמים יוכל בית-משפט להורות לבנק על המצאת מידע תוך פגיעה בפרטיות. המצאת המידע בהתאם לצו של בית-משפט לפי סעיף 39, לא מהווה הפרה של חובת הסודיות של הבנק כלפי לקוחו… אולם בארץ, שלא כבאנגליה, בית-המשפט המתבקש להוציא את הצו לפי סעיף 39, מוגבל מכח חוק הגנת הפרטיות.
בפני לא הובאו טעמים המצדיקים פגיעה בפרטיות לענין שיקול הדעת על-פי סעיף 32, באשר המבקשים סברו שאין עוד מכשול כלשהו בדרכם מכחו של סעיף 39 לפקודת הראיות"."
ב- ת"א (ת"א) 12853-02-14 {דרור כהן נ' רפי תורגמן, תק-מח 2014(3), 13870 (2014)} קבע בית-המשפט:
"כאמור, המבקש הוסיף ובקש כי בית-המשפט יורה על עיון במסמכים מכוח סעיף 39 לפקודת הראיות – מסמכי הבנק של חברת ר.א, שהמבקש עותר כי בית-המשפט יורה למבקש לבדוק אותם ולהעתיק מהם כל רישום שברשומה מוסדית של תאגיד בנקאי, ואת המסמכים המצויים בתיקי הבנקים בחשבונות חברת ר.א.
לגישתו של המבקש, חשבונות אלה מסתירים ככל הנראה קנוניה שנעשתה על-ידי המשיב באמצעות ר.א. כלפי המבקש והחברה. גילוי המסמכים ימנע את הצורך להעיד את פקיד הבנק. עוד נטען כי יש לבחון את הבקשה כאילו התבקשה נגד המשיב לגבי מסמכים המצויים אצל צד ג'. ר.א. אינה יכולה ליהנות מהגנת חוק הגנת הפרטיות (בהיותה תאגיד), וממילא מדובר בחברה שהיא בשליטה מלאה של המשיב.
25. המשיב טען כי בקשה בהתאם לסעיף 39 הנ"ל לפקודת הראיות היא חריגה. לטענת המשיב, אין טענה כי חשבונה של ר.א. הוא למעשה חשבון של החברה או חשבונו של המשיב, או כי המשיב העביר כספים לחשבון זה שלא בתום-לב.
26. אכן, חברת ר.א. היא חברה בשליטת המשיב ולכן הבקשה דנן אינה בעלת משמעות מרחיקת לכת כפי שהיא היתה לו היה מדובר בחשבון בנק של מי שהוא זר להליך. אף על-פי כן, אני סבורה כי אין עדיין הכרח בשלב זה לקבל את בקשת המבקש מכוח סעיף 39 לפקודת הראיות. זאת משום שיתכן שהעיון בכל המסמכים נושא בקשת המבקש לעיון במסמכים ספציפיים, ייתר בקשה זו. אם לאחר העיון ביתר המסמכים יהיה המבקש סבור כי יש הכרח בבקשה, הוא יהיה רשאי לפנות בהקשר זה פעם נוספת לבית-המשפט ובקשתו תידון – אם תוגש – בהתאם לנסיבותיה."
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
