תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:
"131. שכרו והוצאותיו של מומחה (173(ג), (ד))
(א) בית-המשפט רשאי לקבוע למומחה את שכרו והוצאותיו ואת אופן תשלומם, ובכפוף לאמור בתקנה 187(ב) – להטילם על בעלי הדין או על חלק מהם ולקבוע את מידת ההשתתפות של כל אחד מהם.
(ב) בית-המשפט או הרשם רשאי להורות בכל עת לבעלי הדין או לאחד מהם, להפקיד סכומי כסף שייראו לבית-המשפט או לרשם, לכיסוי שכרו והוצאותיו של מומחה או לשלמם למומחה במישרין, ובגמר המשפט יחליט בית-המשפט מי יישא בשכר ובהוצאות אלה; לא נענה בעל דין להוראה לפי תקנת-משנה זו, רשאי בית-המשפט או הרשם למחוק את כתבי טענותיו או לדחות את הדיון בתובענה למועד אחר עד שיקיים את ההוראה כאמור.
(ג) בדיון על החזקת קטין או אימוצו רשאי בית-המשפט לקבוע ששכרו והוצאותיו ישולמו מאוצר המדינה."
קביעת שכר-טרחתו של המומחה, שמונה על-ידי בית-המשפט, נתונה לסמכותו ולשיקול-דעתו של בית-המשפט {ראה תקנה 131(א) לתקסד"א}.
במסגרת שיקול-דעת זה, שוקל בית-המשפט גם את הטרחה הכרוכה במתן מענה לשאלות הבהרה. גם אם טרחה זו לא נלקחה בחשבון בעת קביעת שכר-הטרחה בגין חוות-הדעת עצמה, רשאי בית-המשפט לשקול אותה לאחר מכן, ולפסוק שכר-טרחה נוסף בגינה {ע"א 1684/98 נחום פרמינגר מהנדס נ' אזולאי איציק ואח', פדאור 99(1), 641 (1999)}.
סוגיית שכרו של מומחה שמונה מטעם בית-המשפט מוסדרת בתקנה 131(א) לתקסד"א. התקנה קובעת, כי בית-המשפט רשאי "לקבוע למומחה את שכרו והוצאותיו ואת אופן תשלומם".
אם כן, בית-המשפט אף מוסמך להורות לבעלי הדין, או חלק מהם, לשאת בשכרו של המומחה שמונה. כלומר, לבית-המשפט אשר מינה את המומחה נתון שיקול-דעת לקבוע מהו השכר הראוי בנסיבות העניין ומי יישא בו.
במסגרת זו, רשאי בית-המשפט לבחון למשל, האם היקף העבודה שהושקע על-ידי המומחה היה סביר ביחס לסוגיה שהונחה לפתחו {ע"א 453/81 יהודה קלוזנר נ' עמל הנגב בע"מ, פ"ד לו(4), 225 (1982)}. כך לדוגמה, בית-המשפט ב- רע"א 6049/09 {חברת דואר ישראל בע"מ נ' מופיד חמוד, תק-על 2010(3), 4361 (2010)} כי יש טעם בטענת המבקשת והמשיב לפיה שכר-הטרחה שהתבקש על-ידי המומחה הינו גבוה בנסיבות העניין {שכר המומחה, כפי שהתבקש על-ידו, עמד על כ- 30% מגובה הגירעון}.
נדגיש כי ייתכנו בהחלט מצבים בהם יבצע מומחה מטעם בית-המשפט עבודה בהיקף נרחב אף במקרים בהם הסכום השנוי במחלוקת בין הצדדים הינו נמוך יחסית.
נראה, כי כאשר מסתבר למומחה ששכרו עשוי להגיע לשיעור גבוה יחסית לסכום שבמחלוקת ראוי שיפנה את תשומת-ליבם של הצדדים ובית-המשפט שמינה אותו לנקודה האמורה.
יש לזכור, כי תשלום שכר המומחה מהווה חלק מ"הוצאות המשפט", לגביהן פוסק בית-המשפט בסופו של הליך. כלל נקוט הוא, כי ראוי שבעל דין אשר זכה בהליך לא ייצא בחסרון-כיס מבחינת ההוצאות שהוציא {ראה למשל ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1), 391 (2005)}.
בית-המשפט מוסמך בעת מינוי מומחה מטעם בית המשפט להטיל על בעלי הדין כולם או חלקם את נטל שכרו של המומחה של בית-המשפט. בית-המשפט יכול לאחר המינוי גם לשנות את הנטל בעקבות שינוי נסיבות או עובדות חדשות שלא היו ידועות לו בעת החלטתו בדבר נשיאת שכר המומחה.
יכולת כלכלית של מי מבעלי הדין היא עובדה מהותית בעת קביעת השתתפותו של בעל דין בשכר המומחה, ולא בכל מקרה יש לבצע חלוקה שיוויונית בין בעלי הדין בנושא שכר-הטרחה של המומחה מטעם בית-המשפט.
כפי שנראה להלן, לבית-המשפט הסמכות להורות על מחיקת כתב טענות של צד שאינו מקיים את הוראת בית-המשפט. סמכות זו יש להפעיל בזהירות הראויה בהתחשב בזכות הגישה לערכאות.
אין ספק כי יש לשלם את שכרו של המומחה. מאידך, קשה התוצאה של מחיקת כתב הגנה, שמשמעה פסק-דין על-פי צד אחד. בית-המשפט אמון על איזון האינטרסים המתנגשים של הצדדים ועליו ליקח בחשבון את האינטרס הציבורי להבטיח תשלום שכרם של מומחים המתמנים על-ידי בית-המשפט {ראה גם ת"א (שלום קר') 2731-05 מועצה מקומית גדידה – מכר נ' אחמד שיבל, תק-של 2010(3), 48222 (2010)}.
על-פי תקנה 131(ב) לתקסד"א, במקרה של אי-תשלום שכר המומחה, רשאי בית-המשפט למחוק את כתב הטענות של בעל הדין שלא עמד בחובת התשלום או לדחות את הדיון בתובענה למועד אחר "עד שיקיים את ההוראה".
אין ספק שהסנקציה היא סנקציה מרחיקת לכת, שיש לנקוט בה אך במקרים יוצאי דופן.
שכרו של מומחה הוא חלק מובנה מהתפקיד שהוא ממלא על-פי מינוי בית-משפט. מחוקק-המשנה ראה לנכון להבטיח את תשלום השכר בדרך היעילה ביותר ולא היסס מקביעת סנקציה חמורה מאין כמוה, המופעלת כלפי המלין את שכרו של מומחה בתקנה 131(ב) לתקסד"א.
נציין כי לאור האינטרס הציבורי להבטיח תשלום שכרם של מומחים המתמנים על-ידי בית-המשפט, קבע מחוקק-המשנה, כי במקרה בו בעל דין לא משלם למומחה את שכר-טרחתו למרות הוראת בית-המשפט, רשאי בית-המשפט לנקוט בסנקציה מרחיקת-לכת של מחיקת כתבי טענותיו {בדומה לסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקסד"א}. אם המדובר בתובע, תביעתו – תימחק, ואם הוא הנתבע – תימחק הגנתו והתביעה כנגדו תתקבל, מבלי שהמשפט התברר לגופו {בר"ע (מחוזי חי') 776/06 דורון רז, עו"ד נ' אילן פרוינד, תק-מח 2006(4), 5378 (2006)}.
מחיקת כתב טענות של בעל דין, עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט, מהווה סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית-המשפט מלנקוט בה. אם תוקן המעוות ולו גם באיחור או נתבקשה אורכה לקיום הצו, יסתפק בית-המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות {בש"א (מחוזי נצ') 2577/08 קבוצת מתיישבי ברסלב (דיירי גוש 8-5) נ' ש.ב. סופר בע"מ, תק-מח 2009(1), 2635 (2009)}.
אך אם נוכח בית-המשפט, כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון, או עקב זלזולו בצו בית-המשפט, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב טענותיו ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך {ראה למשל ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4), 817 (2002); ע"א 3216/02 בן גוריון נ' לרר, פ"מ תשס"ב(ב), 473}.
ב- ע"א (מחוזי-י-ם) 2270/01 {ש.ל.ד. צדוק חברה להשקעות בע"מ ואח' נ' בן-עמרם ואח', דינים-מחוזי לג(4), 674} עסקינן בנתבעים אשר עיכבו למשך 7 חודשים את תשלום המקדמה למומחה שמינה בית-המשפט.
לאחר מכן, כשהגיעה השעה לתשלום יתרת שכרו של המומחה, לא העבירו הנתבעים את ההפרש למומחה.
בית-משפט השלום סרב למחוק את הגנת הנתבעים עקב כך. רק בגדר בקשת רשות ערעור, לה לא הגיבו הנתבעים הנ"ל, נמחקה הגנתם, ובית-משפט השלום קבע בהתאם, לאחר מחיקת ההגנה.
ערעור שהוגש על פסק-דין זה התקבל. בית-משפט שלערעור קבע כי "אין מחלוקת כי מחדלי המערערים ובכללם אי-תשלום שכר-טרחת המומחה במועד, ואי-מתן תגובה לבקשת הרשות לערער, הביאו לכך שעד היום, במשך מספר שנים, לא נתבררה התביעה לגופה. עקב מחדלי המערערים הוציאו המשיבים כספים ובזבזו זמנם לריק. בגין כך יש לחייב את המערערים בהוצאות. עם זאת, משנתנו המערערים הסבר למחדלם, ולאור סיכוייהם להדוף לפחות בחלקה את התביעה, היה מקום לקבל את בקשתם לביטול ההחלטה למחיקת כתב הגנתם. זאת, כדי לאפשר הכרעה אמיתית בסכסוך, שאינה מתבססת על פגם דיוני בלבד".
ב- בש"א 11106/02 {סביון תעשיות (1978) בע"מ נ' סעדון יצחק, דינים מחוזי לג(3), 787} בית-המשפט נתן למשיב הזדמנות לשלם את שכרו של המומחה, על-פי חלוקה שנקבעה מבעוד מועד.
המשיב לא ניצל הזדמנות זו ואף לא ביקש אורכה, כפי שראוי היה לבקש, אם אומנם אין ידו משגת לשלם את חלקו בשכר המומחה. אילו נתבקשה האורכה, היה לאל ידה של המבקשת לחקור את המשיב על תצהירו וכך היתה האמת יוצאת לאור.
הטענה שמשמיע המשיב עתה, אין לה כיסוי בתצהיר ואילו המבקשת מדגישה כי לא מדובר בחסרון כיס אלא בזלזול בהליך השיפוטי ובאינטרס לדחוק את הקץ.
אין מחלוקת בדבר העבודה הרבה ויוצאת הדופן שהשקיע המומחה בבדיקת הנתונים הדרושים לצורך חוות-דעתו, התמודד עם פניות אינספור של הצדדים, בהן מכתבים רבים של המשיב. אף אין ספק כי יש לשלם את שכרו של המומחה. מאידך, קשה התוצאה של מחיקת כתב הגנה, שמשמעה פסק-דין על-פי צד אחד.
בית-המשפט אמון על איזון האינטרסים המתנגשים של הצדדים ועליו ליקח בחשבון את האינטרס הציבורי להבטיח תשלום שכרם של מומחים, המתמנים על-ידי בית-משפט.
האיזון מביא לידי תוצאה לפיה, המשיב יפקיד ערבות בנקאית בגובה הסכום המגיע ממנו, במלואו. הערבות תהיה לפקודת המומחה, אשר יהיה רשאי להפעילה שלושה ימים לאחר מועד הפירעון של השיק הדחוי הראשון, אם לא יכובד.
עם קבלת הערבות במשרדו של רואה-חשבון שוקרון, תומצא חוות-הדעת לצדדים ולבית-המשפט, על-מנת להשלים את פסק-הדין. לא תופקד הערבות במועד – יימחק כתב ההגנה והמבקשת תיטול פסק-דין על-פי התובענה.
ב- ת"א (שלום יר') 1101-10 {דוד אברהם חכם נ' סמי חפצדי, תק-של 2010(3), 82188 (2010)} קבע כב' השופט שמעון פיינברג כי הנתבעים הפרו שוב ושוב את החלטות בית-המשפט באשר לתשלום שכרו של המומחה אף כי הוזהרו שהדבר עלול להוביל למחיקת כתב הגנתם.
באשר לאירועים במהלך הביקור במקום, תמוה בעיני מדוע בא-כוח הנתבעים לא טרח להתייצב לביקור. מכל מקום, הנתבעים לא הגיבו בתוך המועדים הקבועים בתקנות לבקשות של התובעים לממש את החלטות בית-המשפט ביחס למחיקת כתב ההגנה. בנוסף, הנתבעים נקטו ביחס מזלזל כלפי בית-המשפט, המומחה והתובעים – המצדיק פסיקת הוצאות לדוגמה.
לאור כל האמור, כב' השופט שמעון פיינברג, בהסתכמו על תקנה 131(ב) לתקסד"א ובקבלו את התביעה, מחק את כתב ההגנה.
ב- ת"א (מחוזי מר') 5115-08-07 {קרין משביץ נ' ישראל מייזנר, תק-מח 2010(2), 18658 (2010)} הודיע בא-כוח התובעים כי מרשיו לא שילמו את שכר-טרחת מומחה בית-המשפט למרות האורכה שניתנה להם. כב' השופטת מיכל נד"ב מחקה את כתב התביעה בהסתמכה על תקנה 131(ב) לתקסד"א.
ב- ת"א (שלום ק"ג) 617/07 {שריפי עוזי נ' שלמה אילן, תק-של 2009(1), 20390 (2009)} קבעה כב' השופטת טלי חיימוביץ כי למרות מספר החלטות שניתנו על-ידי בית-המשפט, לא שילם התובע את שכרו של המומחה ובכך גרם הוא למומחה חסרון-כיס, לאחר שהמומחה כבר נתן את חוות-דעתו.
לפיכך, ומשלא מולאו החלטות בית-המשפט בעניין הנ"ל, הורה בית-המשפט על מחיקת כתב התביעה בהתאם לתקנה 131(ב) לתקסד"א.
ב- ת"א (שלום יר') 7265/06 {פלקה שטו נ' סאסי קבלני בניין, עפר וכבישים 1986 בע"מ, תק-של 2008(3), 16806 (2008)} קבע כב' השופט שמעון פיינברג כי במקרה זה, ראוי להפעיל את הסנקציה הקבועה בתקנה 131(ב) לתקסד"א כנגד התובעים משום שאינם משלמים את שכר המומחה שהם בעצמם ביקשו למנות, הסחבת הננקטת על ידם וסיכוייה הקלושים של התביעה.
לאור הנ"ל, כב' השופט שמעון פיינברג מחק את התביעה.
ב- ת"א (שלום יר') 22187/98 {טרה אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בנחלת יצחק בע"מ נ' ימין סמי, תק-של 2004(2), 19252 (2004)} קבע כב' השופט משה סובל כי העובדה ששתי התראות שניתנו לנתבעים לא גרמו להם לשלם את שכר המומחה, מחזקת את ההצדקה להפעלת סמכות המחיקה לפי התקנה, חרף אופיה הקיצוני והשלכותיה החמורות.
אכן, וכפי שנפסק, בית-המשפט אינו ממהר לעשות שימוש בסמכות המחיקה, והוא שומר אותה למצבים בהם כל הקיצין כלו וארכות לתיקון המעוות לא הועילו. למרבה הצער, כזה הוא המקרה שבפנינו. כב' השופט משה סובל מחק את כתב ההגנה של הנתבעים {לשעבר, התצהירים שצורפו לבקשת הרשות להתגונן}.
ב- בש"א (שלום יר') 1702/05 {אנט ריגר נ' יוכי עמירה, תק-של 2005(2), 7308 (2005)} קבע כב' השופט יחזקאל ברקלי כי במקרה דנן, ההפרות שביצעה ריגר לכל אורך הדרך היו מעל ומעבר למקובל ולסביר. ריגר לא ביקשה אורכה להגשת בקשת ביטול פסק-הדין ואיחרה ב- 10 ימים.
סופו של דבר, אין ספק שהסנקציה של מחיקת כתב טענות {כתב הגנה} היא סנקציה קיצונית חריגה שאינה עולה בקנה אחד עם התפיסה שיש להכריע בסכסוכים לאחר שמיעת כל הטענות והראיות.
מאידך, אין מקום שבית-המשפט יתיר התנהלות על-ידי צד כפי שהיה ממקרה זה תוך קיפוח זכותו של צד לקבל סעד מבית-המשפט. יש לזכור שמדובר בתביעה לתיקון נזילות משנת 2001 ישנם מקרים קיצוניים שאין בתשלום הוצאות כדי לכפר על מחדליו של צד.
ב- ת"א (שלום חי') 1930/04 {שטרית חיים נ' סלע את שמואלי יזמות בע"מ, תק-של 2006(1), 29052 (2006)} קבע כב' השופט י' רטנר כי במשך כשנה ולאחר שניתנו אורכות חוזרות ונשנות, הנתבעת נמנעת מלשלם למומחה את חלקה בשכרו.
בעת מינוי המומחה, הנתבעת לא העלתה את הטענה כי אין בידה לשלם את חלקה בשכרו. רק לאחר תקופה ארוכה יחסית הנתבעת, לפתע, העלתה את הטענה שאין לה יכולת לעמוד בתשלום חלקה בשכר המומחה, וטענה שיש להטיל את כולו על התובעים בשלב הזה. יש בכך ניסיון לדחות את הקץ מצד הנתבעת. התנהלות זו מקפחת את זכויות התובעים לקבל סעד מבית-המשפט.
בנוסף לכך שהתובעים סובלים לכאורה מליקויי בניה, הם נאלצו להוציא עד שלב זה כספים רבים לניהול התביעה, כגון שכר-טרחת עורך-דין, שכר-טרחת מומחה מטעמם, אגרת בית-משפט ומחצית שכר המומחה מטעם בית-המשפט.
אין מקום להטיל על התובעים לשלם את חלקה של הנתבעת בשכר המומחה, ויש לאפשר להם לקבל את הסעד המבוקש על ידם, בהיעדר התשלום מצד הנתבעת.
החלופה השניה הקבועה בתקנה 131(ב) לתקסד"א מוצתה עד תום. לנתבעת ניתנו מספר אורכות לתשלום שכר המומחה אך ללא הועיל. אין ברירה אלא לעבור לחלופה הראשונה בתקנה ולהורות על מחיקת כתב ההגנה, למרות שמשמעות הדבר יהיה מתן פסק-דין לטובת התובעים מבלי לקיים בתביעה דיון ממשי לגופו של עניין.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
