סעיף 33 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע כדלקמן:
"33. תעודת אישור של נציג ישראלי
(א) תעודת אישור של נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי בשטח ארץ פלוני, תהא ראיה מספקת לכל אחת מהעובדות האלה:
(1) כי תעודה ציבורית פלונית הודפסה בידי המדפיס הרשמי של אותו שטח ארץ;
(2) כי חותם או חתימה פלונית הם חותמו וחתימתו הרשמיים של הפקיד הנחזה כבעל החותם או החתימה;
(3) כי חותם פלוני הוא חותמו הרשמי של המוסד הנחזה כבעל החותם.
(ב) תעודת אישור של נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, כי לפי מיטב ידיעתו ואמונתו תעודה ציבורית פלונית נמצאת במשמורתו הרשמית של פקיד פלוני או של מוסד פלוני, תהא ראיה מספקת לדבר."
ב- תמ"ש (ק"ש) 64010-12-14 {פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה – רשות האוכלוסין, תק-מש 2016(1), 1580 (2016)} נקבע:
"במקרה דנן התעודות אותן הציגה המבקשת, נחזות כתעודות רשמיות ומשכך הינן מהוות תעודות חוץ זרות לכל דבר ועניין כפי משמעותן בהוראות סימן ד' לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971.
27. יחד-עם-זאת, עיון דק באותן תעודות מלמד על כך שהגם שהן תורגמו מהשפה הרומנית לשפה העברית בידי נוטריון ישראלי הרי שלא צורף להם אישור של נציג דיפלומטי או קונסולארי ישראלי ומשכך לא ניתן לקבלן כראיה במסגרת הליך זה ולפיכך אין המסמכים עומדים בתנאים הקבועים בסעיף 33 לפקודת הראיות (נוסח חדש) .
28. מבחינה פרוצידוראלית סעיף 33 לפקודת הראיות (נוסח חדש) דורש לצורך קבלת תעודת חוץ כראיה, אישור של נציג דיפלומטי או קונסולארי ישראלי אולם כל עוד לא צורף אישור כגון דא הרי שלא ניתן לקבל שני המסמכים כראיה על-אף שמבחינה מהותית ניתן להכשיר את קבילותם.
ראה גם: תמ"ש (יר') 21140/06 ר' א' נ' האפוטרופוס הכללי – מחוז ירושלים, תק-מש 2007(1), 486, 491 (2007).
29. המלומד פרופ' א. הרנון מציין מתייחס בספרו לשורה של מקרים בהם סירבו בתי-המשפט להכיר בתעודות ציבוריות זרות ובכלל זאת אישור להוכחת גיל אשר נכתב על-ידי הוועדה המקומית בעיר מולדתו של המבקש בחו"ל בהסתמך על עדותם של שני אנשים.
30. מנגד, פרופ' הרנון התייחס בספרו למסמכים בהם הכירו בתי-המשפט כתעודות חוץ זרות ובכלל זאת העתק של מספר הנישואים של אחת הערים ברומניה עליו חתום "פקיד מעמד אישות" בצירוף שמות העדים והורי הזוג וכן גם תעודת מסע אשר הוצאה על-ידי ראש לשכת הדרכונים בעירק.
ראה : א. הרנון דיני ראיות (חלק שני), עמ' 216-215.
31. פרופ' הרנון אף מוסיף ומציין בספרו כי תעודה ציבורית ניתנת להוכחה אף באמצעות העתק אשר הודפס על-ידי המדפיס הרשמי או בחתימתו של הפקיד המתאים וזאת בין אם אלו נערכו בארץ ובין אם נערכו בחו"ל (ראה: הרנון, שם, עמ' 213-212).
32. בעניין ע"א 395/60 רומה עמרמי נ' היועץ המשפטי והמוסד לביטוח לאומי, פ"ד טו 594, 604 נאמרו על-ידי כב' בית-המשפט העליון הדברים דלהלן בכל הנוגע להסתמכות על עדויות משניות:
'אין בתי-המשפט מכבידים את אכפם על מבקשים כאלה וכדומיהם, ומוכנים להתחשב במצבם המיוחד ולהעניק להם סעד רק על-סמך עדויות משניות, כאשר מוכח שאין מסמכים בנמצא, או שאין אפשרות להשיגם'."
ראה גם: בר"ע 6670-02-15 {PHENGCHUEMNADAN THOTSAPHON נ' צופיה רובינשטיין, תק-אר 2015(2), 503 (2015)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
