1. כללי
סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל עניינו מינוי הכונס, על פיו:
"(א) רשם ההוצאה לפועל רשאי, אם ראה צורך או תועלת בדבר לשם ביצוע פסק-הדין, למנות כונס נכסים לנכס מסויים של החייב.
(ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות כי כונס הנכסים יתן ערובה, להנחת-דעתו, לשם הבטחת אחריותו למילוי תפקידו.
(ג) הודעה על מינוי כונס נכסים תינתן לכונס הנכסים הרשמי."
תקנה 80 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן תקנות ההוצאה לפועל) קובעת כי:
"(א) המבקש מינוי כונס נכסים, יפרט בבקשתו את הנכס שעליו יתמנה כונס הנכסים, תיאורו, טיבו ומקום הימצאו, ויציע בבקשתו מועמד שיהא כונס נכסים; לבקשה יצרף את הסכמתו בכתב של המועמד למינוי.
(ב) לא ימנה רשם ההוצאה לפועל את הזוכה להיות כונס נכסים, זולת אם ראה טעמים מיוחדים לכך, אולם רשאי הוא למנות את עורך-דינו של הזוכה."
מינוי הזוכה לכונס נכסים, מצריך טעם מיוחד, וזאת על-מנת לוודא שפסק-הדין לא יבוצע בניגוד אינטרסים.
אולם כיוון שכונס הנכסים בהוצאה לפועל הוא המוציא לפועל את פסק-הדין לטובת הזוכה, הרי שבמינוי בא-כוחו של הזוכה, לרישום פעולה, או שמירת הנכס והבטחתו נגד השמדה או הברחה, אין ניגוד עניינים בין תפקידו ככונס הממונה על-ידי בית-המשפט לבין נאמנותו ללקוחו.
2. מטרת המינוי
כאמור, על-פי חוק ההוצאה לפועל, מטרת מינוי כונס הנכסים היא ביצוע פסק-הדין על-ידי מימוש הנכסים, אמנם לכאורה נראה, כי את ביצוע פסק-הדין ניתן להשיג גם באמצעות מינוי כונס נכסים על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, או חוקים אחרים, אך, כפי שנראה, בית-המשפט נטה לקבוע כי למינוי כונס נכסים לביצוע פסק-דין יש לפנות לרשם ההוצאה לפועל.
סעיף 3 לחוק ההוצאה לפועל מרחיב את המוסמכים על-פי חוק זה וקובע כי "הסמכויות של רשם ההוצאה לפועל נתונות לכל שופט של בית-משפט שלום ולכל רשם בית-משפט שלום."
כך למשל נקבע במקרה הנדון ב- בר"ע 135/81[2] בו שני בעלי הדין היו בעל ואישה, אשר נחתם ביניהם "הסכם יחסי ממון וגירושין" שבו הסדירו ביניהם את ענייני הרכוש והחזקת ילדתם. תוקף ההסכם הותנה במתן הגט.
בית-המשפט המחוזי אישר את הסדר הרכוש, מלבד ההתנאה במתן הגט. המשיבה חזרה בה מהסכמתה לקבל את הגט, אך למרות זאת ביקש המערער לבצע את ההסכם במה שנוגע לדירת הזוג, אותה התחייבה המשיבה להעביר לידי הבעל.
בבקשתו ביקש המערער למנות כונס נכסים לזכויותיה של המשיבה בדירת המגורים הנ"ל, כדי שזה יעשה את כל הפעולות המשפטיות ויחתום על כל המסמכים הדרושים לשם רישום זכויותיה של המשיבה בדירה.
בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת המערער.
הטעם הרשםון, הרלבנטי לענייננו היה, כי הבקשה למינוי כונס נכסים לא צריכה היתה להיות מוגשת כלל בבית-המשפט המחוזי, אלא לרשם ההוצאה לפועל, לפי סעיף 53 של חוק ההוצאה לפועל, המסמיך את רשם ההוצאה לפועל, אם ראה צורך או תועלת בדבר לשם ביצוע פסק-דין, למנות כונס נכסים לנכס מסויים של החייב.
על כך הוגש ערעור זה.
כב' הנשיא (כתוארו אז) מ' לנדוי דחה את הערעור וקבע לעניין מקום הגשת הבקשה כי:
"עקרונית, יש בהעסקת בית-המשפט לצורך ביצוע פסק-דין שניתן משום ערבוב התחומים, שהרי לשם אכיפת פסקי-דין קיימים, ברשם וברשםונה, הליכי ההוצאה לפועל. כאשר המבקש יכול לקבל עתה, אחרי חקיקת חוק ההוצאה לפועל החדש, אותו סעד ממש לשם הוצאתו לפועל של פסק-דין בבית-המשפט ובלשכת ההוצאה לפועל, אין כל טעם שלא יבקש להוציא את פסק-הדין לפועל בדרך הפעלת המנגנון, המיועד לכך מטבע ברייתו…
עלינו לעמוד על הנהגת סדר נכון בכל הנוגע לבקשות למינוי כונס נכסים, וסדר זה מחייב למנוע גם במקרה ספציפי זה אותו ערבוב תחומים."
3. צו המינוי
3.1 כללי
כונס נכסים שמונה על-פי סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל אינו הופך להיות מזוהה עם צד זה או אחר וכל תפקידו מתמצה בפעולתו על-פי צו המינוי.
כך לדוגמה קבעה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן ב- ע"א 6034/97[3].
ערעור זה, הינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים על חיוב במס ערך מוסף לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ).
במקרה הנדון, המערערת היא עוסק מורשה שעסקה הוא הובלת נוסעים. לצורך גביית חובה של המערערת לבנק הפועלים נמכרו בחודש דצמבר 1991 שמונה אוטובוסים שהיו בבעלותה, במסגרת הליך הוצאה לפועל. לצורך המכירה מונה בא-כוחו של הבנק לכונס נכסים.
רשם ההוצאה לפועל הורה לכונס לגבות מרוכשי האוטובוסים מס ערך מוסף (להלן: מע"מ) בגין המכירה, במידה ויחול מע"מ על העסקה. הרוכשים שילמו סך כולל של 1,142,000 ש"ח, ללא מע"מ. הכונס לא גבה מן הרוכשים את המע"מ המשתלם בעד העסקה ולא העביר לרשויות מע"מ את המס המגיע בגין המכירה.
המערערת לא כללה את עסקת מכר האוטובוסים בדו"ח שהגישה למנהל מס ערך מוסף (המשיב, להלן: המנהל) לגבי חודש דצמבר 1991, ולא שילמה גם היא את המע"מ המגיע בגין העסקה.
בית-המשפט המחוזי קבע כי מאחר והבעלות בנכס היא של המערערת, רואים אותה כמוכרת לפי חוק מע"מ והחבות במס מוטלת עליה. על כך הוגש ערעור.
המערערת טוענת, שבעסקת מכר כפוי שבה השולט על תנאי העסקה, התמורה ואפשרות גביית המע"מ מהרוכשים הוא כונס הנכסים, החובה לשלם את המע"מ המגיע בגין העסקה, מוטלת על הכונס ולא על החברה שאת נכסיה הוא מוכר.
כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן דחתה את הערעור וקבעה:
"סעיף 2 לחוק מע"מ קובע שעסקה בישראל חייבת במס ערך מוסף. זהות החייב בתשלום מע"מ, מוסדרת בסעיף 16 פרק ה' לחוק מע"מ הקובע כי בעסקת מכר, המוכר הוא החייב בתשלום מע"מ. כאשר עסקינן בעסקת מכר המתבצעת במסגרת הליכי הוצאה לפועל באמצעות כונס, מתעורר קושי לקבוע מי יחשב כ"מוכר" לצורך החוק. בא סעיף 18 בפרק זה וקובע, כי "בעל הנכסים שנמכרו", ולא הממונה המנהל את המכירה בפועל, הוא זה שיחשב כמוכר…
בצדק ציינה המערערת כי הטלת החבות באופן שאין לכונס חבות כלפי רשויות המס היא בעייתית, מאחר שהכונס הוא השולט בתנאי העסקה. לכאורה, בהעדר חבות לתשלום המס, אין לכונס סיבה להעדיף רוכש המתחייב לשלם מע"מ, על רוכש שאינו מתחייב לכך. אולם, חבותו של המוכר לרשויות אינה פוטרת את הכונס מחובתו כלפי המוכר. אף שאיני נדרשת להכריע בכך, הרי שגם אם הכונס אינו שליחו של המוכר (המ' 9701/84 אלסקה ספורטלייף נ' מ. בן-ישראל, פ"מ התשמ"ו(ב) 287), דומה שהוא חב חובת זהירות ואף חובת אמון כלפי המוכר בהיותו בעל כוח לפעול בנכסיו של אחר (ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר, פ"ד לח(3) 253); השוו לעניין חובות מפרק שמונה על-ידי בית-המשפט צ' כהן, פירוק חברות (תש"ס) 310-335)."
באופן דומה נקבע גם ב- ת"א (חד') 151/98[4]:
"בטרם אדון בטענות הצדדים מן הדין לדחות את טענתו של בא-כוח המבקשות בסיכומים … ככל שהן מתייחסות למשיב 2, שעל-אף היותו משיב, אינו צד לדיון ולא יכולה להיות לו עמדה במחלוקת שבין המבקשות והמשיב 1, עקב היותו כונס נכסים שמונה במסגרת הליכי הוצל"פ…"
3.2 צו המינוי – סדרי דין
תקנה 81 לתקנות ההוצאה לפועל עניינה, צו מינוי:
"(א) צו מינוי כונס נכסים יהא ערוך לפי טופס 16 שבתוספת.
(ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות על פרסום המינוי בדרך שתיראה לו.
(ג) המוציא לפועל ישלח הודעה על המינוי לכונס הנכסים הרשמי, לחייב ולזוכה, בצירוף העתק מצו המינוי; ההודעה לחייב תפרש את חובותיו לפי סעיף 56 לחוק."
במידה והוטל על הכונס לשלם ערובה, קובעת תקנה 82 לתקנות ההוצאה לפועל כי תשלום הערובה הוא תנאי לנתינת צו המינוי, אלא-אם-כן הורה רשם ההוצאה לפועל אחרת.
כמו-כן קובעת התקנה, כי הזוכה רשאי לבקש, שהערובה תובטח על-ידי החוב הפסוק.
תקנה 84 לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי אם נתמנה כונס נכסים לנכס שלגביו מתנהל רישום על-פי כל דין, ייתן המוציא לפועל הודעה על המינוי למי שמנהל אותו רישום, והערה על המינוי תירשם בפנקס שבו מתנהל הרישום.
[2] בר"ע 135/81 ד"ר עמרי ענבר נ' יונה ענבר, פ"ד לו(1) 169.[3] ע"א 6034/97 משה כובשי בע"מ נ' מדינת ישראל מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נד(3) 437, 442-443.
[4] ת"א (חד') 151/98 בני בנימין לקרץ בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, רמי פילו עורך-דין בתור כונס נכסים, ואח', תק-על 2002(3) 50.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
