סעיף 13 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע כדלקמן:
"13. גביית עדות על-ידי שלוח במשפט אזרחי
(א) לפי בקשת בעל דין במשפט אזרחי רשאי בית-המשפט, אם נראה צורך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על-ידי אדם פלוני ובמקום פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של בית-המשפט, ורשאי בית-המשפט ליתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה, כפי שייראה סביר וצודק, ורשאי הוא להתיר לכל בעל דין להגיש את פרוטוקול העדות כראיה באותו משפט.
(ב) אדם שהורו לו לערוך חקירה כאמור רשאי להשביע ולערוך דו"ח מיוחד לבית-המשפט בדבר החקירה ובדבר התנהגותו של כל עד או אדם אחר בה או בדבר היעדרו ממנה, ורשאי בית-המשפט להורות על כל הליך וליתן כל צו כפי שייראה לו צודק."
בעל דין, המעוניין לבוא בגדרו של סעיף 13 לפקודת הראיות, חייב להוכיח את קיומם של הרכיבים הקבועים בסעיף הנ"ל, וביניהם הרכיב של "למען הצדק".
השימוש בסעיף 13 לפקודת הראיות הפך להיות כלי להשגת יתרונות טקטיים אצל בעלי דין, בין כהגנה בפני קיום דיון במדינת ישראל, והחשש לעיכוב יציאה, ובין מחשש שאם יינתן פסק-דין נגד אותו צד, אכיפתו תחייב עיכובו בארץ. על-כן בתי-המשפט אינם עושים בכלי זה שימוש שבשגרה, אלא פסיקתם עוקבת בקפדנות אחר ההלכות המנחות בסוגיה זו, המחייבות שיקול-דעת קפדני, ההולם את מטרת הסעיף והתנאים ליישומו.
נטל השכנוע לגבי קיומם של הרכיבים הקבועים בסעיף 13 לפקודת הראיות מוטל על בעל הדין המעוניין לבוא בגדרו של סעיף הנ"ל, מכיוון שהוא "המוציא מחברו" לעניין תחולתו של הסעיף והוא זה המעוניין לסטות מדרך המלך של חובת ההתייצבות בפני בית-המשפט, כדי לטעון את טענותיו.
הכלל הוא כי העדת עדים צריך שתעשה בפני בית-המשפט הדן בעניין בישראל. הגיונו של הכלל נעוץ בחשיבות הקיימת בכך שבית-המשפט הפוסק בעניין יתרשם באופן בלתי-אמצעי מן העדים הנחקרים בפניו. הדברים אף מתחדדים מקום בו מדובר, כפי שהדבר במקרה דנן, בעד אשר הוא בעל עניין אישי בהליך המתנהל נגדו.
יחד-עם-זאת, במקרים בהם הדבר דרוש "למען הצדק" רשאי בית-המשפט להתיר חקירה של עד, ובעל דין בכלל זה, בחו"ל. ב- ע"א 84/51 {קלינגהופר נ' בלום ואח', פ"ד ו(1), 198 (1952)} התייחס בית-המשפט לשאלה מתי יהא זה "למען הצדק" להתיר חקירה כאמור. כב' השופט אגרנט התווה מספר קווים מנחים, אשר אותם על בית-המשפט לשוות נגד עיניו בעת הפעלת שיקול-הדעת בכגון דא ואחד מהם {ראה גם להלן} עניינו בשאלה אם "קיימת סיבה טובה, המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ והופעתם לחקירה בבית-משפט בישראל?" {בר"ע (ת"א-יפו) 2091/02 אבנר חדד נ' בנק דיסקונט, תק-מח 2002(3), 1884 (2002); ע"א 397/87 יורם גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מד(2), 397, 403 (1989)}.
על מגיש הבקשה להוכיח את התנאים הבאים:
ראשית, הפניה נעשתה בתום-לב.
שנית, יש בידי העדים למסור עדות רלוונטית.
שלישית, קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים {ע"א 84/51 קלינגהופר נ' בלום, פ"ד ו 198, 202 (1952); ת"א (שלום נצ') 3319-05 עזבון המנוח חסן אלאסטל ז"ל נ' משרד הבטחון-לשכת היועץ המשפטי, תק-של 2011(1), 103808, 103809 (2011); רע"א 522/11 מוסא גולסז נ' עטולה קאלצ'י, תק-על 2011(4), 3348, 3350 (2011); תמ"ש (משפחה ר"ל) 32520-09 ז. נ' ב., תק-מש 2011(4), 251, 254 (2011); ת"א (שלום נצ') 1699-04-08 עזבון המנוחה אמירה פרג' ז"ל נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, תק-של 2011(1), 176184, 176186 (2011); רמ"ש (מחוזי ב"ש) 17660-03-11 ד.כ נ' י.א.כ, תק-מח 2011(1), 26728, 26729 (2011); ת"א (שלום נצ') 6007-07 מנשה אזרד נ' בכור שרבט, תק-של 2010(3), 26325, 26326 (2010); בש"א (מחוזי ת"א) 12237/09 בנק דיסקונט סניף חדרה נ' מר מסאלחה מחמוד חסן, תק-מח 2009(3), 13784, 13786 (2009)}.
ב- רע"א 4649/92 {פקיד שומה למפעלים גדולים נ' גהל, פ"ד מז(1), 564 (1992)} קיבע כב' השופט שמגר את ההלכה לפיה אחדים מהתנאים, אשר המבקש לגבות עדות בחו"ל חייב להוכיחם ושיהיה בהם כדי להדריך את שיקול-הדעת של השופט הדן בבקשה, ואלה הם: הראשון, פניית המבקש לבית-המשפט נעשתה בתום-לב. השני, יש בידי העדים, אשר המבקש חפץ בגביית עדותם מחוץ לתחום השיפוט, למסור עדות שהינה רלבאנטית לשאלות השנויות במחלוקת במשפט גופו. השלישי, קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ ואת הופעתם לחקירה בבית-המשפט בישראל.
ש' לוין בספרו {תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד (1999), 115} מביע את דעתו בדבר פרשנות שונה של סעיף 13 לפקודת הראיות באמרו כי "הפרשנות המחמירה של סעיף 13 לפקודת הראיות חייבת להשתנות. האמצעים הטכניים הקיימים כיום מאפשרים הקלטת העדות בעזרת מיכשור של וידאו ואמצעים אלקטרוניים אחרים, שיוכלו לתת תמונה, פחות או יותר ברורה, על מהימנותו של עד, שאפילו חקירתו בחקירה שכנגד הוקלטה. השיקול שגביית העדות בחו"ל תמנע מהשופט התרשמות ישירה מהעדות פחת בהרבה מחשיבותו, וכך גם האבחנות בין התובע לבין הנתבע".
כאמור לעיל, כלל יסוד הוא, כי העדת עדים צריך שתיעשה בפני בית-המשפט הדן בעניין, וזאת לנוכח החשיבות הקיימת להתרשמותו הבלתי-אמצעית של בית-המשפט מהעדים הנחקרים בפניו {רע"א 4649/92 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' זורח ועדנה גהל, פ"ד מז(1), 564 (1993); ע"א 397/87 יורם גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מד(2), 397 (1989)}.
נקודת המוצא לדיון היא עדיפותה של העדות בין כותלי בית-המשפט. אין תחליף להתייצבותו הפיזית של עד בבית-המשפט לעדות "חיה". כך במיוחד, שעה שקיימת חשיבות רבה לבחינת מהימנותו של העד {רע"א 3810/06 י. דורי את צ'יקובסקי בניה והשקעות בע"מ ואח' נ' שמאי גולדשטיין ואח', פ"ד סב(3), 175 (2007)}.
חריג לכלל זה נמצא בסעיף 13(א) לפקודת הראיות. כאמור לעיל, שלושה הם השיקולים העיקריים המנחים את בית-המשפט בבואו להפעיל את הוראת סעיף 13 לפקודת הראיות, המאפשרת גביית עדות במשפט אזרחי מחוץ למדינה: ראשית, על המבקש להראות כי הבקשה הוגשה בתום-לב. שנית, העדויות שמבקשים לשמוע בכינוס וידאו הן רלבנטיות לבירור המחלוקת. שלישית, קיימת סיבה טובה המונעת מהעד להתייצב לעדות בישראל {ע"א 84/51 קלינגהופר נ' בלום, פ"ד ו(1), 198 (1952)}.
הוראת סעיף 13 לפקודת הראיות, מהווה המקור המשפטי להתרת גביית עדות מחוץ לכותלי בית-המשפט תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים לרבות השימוש בכינוס וידאו.
בתי-המשפט אימצו את המבחנים האמורים להפעלת הוראת סעיף 13 לפקודת הראיות, גם בבואם לדון בשאלה אם להתיר עדות באמצעות כינוס וידאו.
על מגיש הבקשה למתן היתר לשמיעת עדיו באמצעות כינוס וידאו, לעמוד בשלושת התנאים העיקריים שקבעה פסיקת בתי-המשפט לצורך החלת סעיף 13 לפקודת הראיות שעניינו גביית עדות מחוץ למדינה.
נדגיש כי פסיקת בתי-המשפט עמדה במפורש על חשיבותו של צירוף תצהיר בתמיכה לבקשה למתן עדות בדרך של כינוס וידאו {רע"א 1665/11 סונול כנען בע"מ נ' איבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); רע"א 1920/12 אהרון לוינגר נ' עו"ד ניצה פוזנר, כונסת הנכסים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
בית-המשפט נוקט בגישה של הגמשת התנאים האמורים ככל שזה נוגע לשמיעת עדות מחוץ לכותלי בית-המשפט תוך שימוש באמצעים הטכנולוגיים, כולל שימוש בכינוס וידאו {ת"א (נצ') 1699-04-08 עזבון המנוחה אמירה פרג' ז"ל נ' מדינת ישראל משרד הביטחון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
היתרונות שבהעדת עדים הנמצאים בחו"ל באמצעות ועידת וידאו הן העלויות הנמוכות בדרך-כלל מאלה של הבאת העד לישראל; האפשרות לגבות עדויות כאשר נבצר מהעד להגיע למדינה וצילום העדות, כאשר בדרך-כלל עדות איננה נשמרת בצילום אלא בזכרונו של השופט ועד כמה שהפרוטוקול משקף אותה {ת"א (מחוזי חי') 3776-03-10 קבוצת אקוסנס (מזרח תיכון) בע"מ נ' בתי זקוק לנפט בע"מ, תק-מח 2012(1), 6559, 6562 (2012)}.
לעומת-זאת, חסרונות ועידת וידאו הם, שבית-המשפט אינו יכול להתרשם מעדותו של העד באותה מידה לו היה זה ניצב לפניו. להתרשמות ישירה יש משנה-חשיבות כשמדובר בשאלת מהימנות העד. חסרון יש גם בכך שהעד הנמצא מחוץ לתחום שיפוט בית-המשפט פטור ממוראו של בית-המשפט ואף מהעונשים הצפויים למי שמעיד עדות שקר. בכך קיים חשש לפגיעה באמינותה של העדות {ת"א (מחוזי חי') 3776-03-10 קבוצת אקוסנס (מזרח תיכון) בע"מ נ' בתי זקוק לנפט בע"מ, תק-מח 2012(1), 6559, 6562 (2012)}.
ובמילים אחרות, קיים הבדל מהותי בין העדה באמצעות היוועדות חזותית לבין גביית עדות על-ידי שלוח מחוץ לתחום השיפוט {רע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולדשטיין, פ"ד סב(3), 174 (2007)}.
האמצעים הטכנולוגיים מאפשרים לבית-המשפט לא רק לצפות בעד ולהתרשם ממנו אלא גם לנהל את הדיון ולהחליט על אתר בהתנגדויות, וכך למנוע חקירות סרק ארוכות המתקיימות במקרים בהם נגבית עדות על-ידי שלוח.
גביית עדות בדרך של היוועדות חזותית עשויה להיות במקרים רבים תחליף להבאתו של העד ארצה. יחד-עם-זאת, בצד היתרונות יש לאמצעי היוועדות חזותית גם חסרונות ובעיות, שעיקרם היעדר מרות ישירה של בית-המשפט על העד הנמצא במרחקים. בנוסף עלולות להתעורר אף סוגיות הנוגעות ליחסים בינלאומיים. חסרונות אלו מחייבים נקיטת מידה של זהירות בעת הפעלת שיקול-הדעת לעניין התרת השימוש בהיוועדות חזותית.
לא ניתן לאכוף על העדים, אשר אינם בעלי דין והם נטולי אינטרס בהליך המשפטי, להגיע לארץ על-מנת להעיד, כך שבפועל, אין בידי המבקש להשפיע על העדים להגיע לארץ ולהיחקר.
לכן, במקרה מאין זה, האיזון הראוי בין האינטרסים המעורבים בסוגיה, מחייב את שמיעת העדויות באמצעות כינוס וידאו, והדבר עדיף מאי-שמיעת עדויות אלה בכלל, שהרי פירוש הדבר מניעת יומה של המבקשת בבית-המשפט {ראה למשל ת"א (שלום ק"ג) 800-04 אלדן השכרת (1965) בע"מ נ' קיברטי אלמינק, תק-של 2011(4), 52474, 52475 (2011)}.
אשר להתערבותה של ערכאת הערעור בנוגע להחלטת בית-משפט קמא בעניין שבסדרי דין באשר לאופן ניהול הדיון וזימון הצדדים נקבע כי ניהול הדיון מסור לסמכותה המובהקת של הערכאה המבררת ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב {רע"א 522/11 מוסא גולסז נ' עטולה קאלצ'י, תק-על 2011(4), 3348, 3349 (2011); רע"א 6702/09 קינד נ' חב' כספים (מבית גלובס) בע"מ, (טרם פורסם, 2009)}.
רוצה לומר, כי הכרעה בשאלה אם מן הדין להיעתר לבקשה או לסרב לה תהא נתונה בדרך-כלל לשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה, אף כי בית-המשפט של ערעור יהא רשאי להתערב בהחלטה אם ייווכח שבית-המשפט של הערכאה הראשונה לא התחשב, או לא התחשב די הצורך, בנסיבות רלבנטיות שהיה חייב ליתן להן משקל.
יש להבחין בין עד שהוא התובע לבין עד שהוא נתבע. הכלל הוא, שבית-המשפט חייב להחמיר, כאשר מדובר במתן רשות לעריכת החקירה של התובע מחוץ לתחום השיפוט המקומי ורק במקרים יוצאים מגדר הרגיל תינתן רשות, שהרי התובע הוא היוזם של ההליכים {ע"א 84/51 בירד-קלינגהופר נ' בלום, פ"ד ו(1), 195 (1952)}.
יתר-על-כן, חשוב מאוד שבית-המשפט, השומע את התביעה, יוכל להתרשם בצורה מתאימה מהתנהגות התובע על דוכן העדים, שעה שהוא נתון לחקירת שתי וערב יעילה, כדי שיידע בית-המשפט להעריך כראוי את עדותו של בעל דין מעוניין זה.
המבקש להוציא מחברו נושא לא רק בנטל ראייתי מיוחד. הוא נושא גם בחובה מוסרית רבה יותר, שהרי הוא שהניע את גלגלי המשפט, ואל לו לנסות ולהעביר את הזירה של בירור הפלוגתא למישור שהוא, למעשה, מחוץ לבית-המשפט.
לא תתקבל בקשה לחקירת עד או בעל דין בחו"ל, חקירת יכולת, רק על בסיס הנימוק כי אם יגיע ארצה – סביר שיציאתו תעוכב {ע"א 397/87 יורם גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מד(2), 403 (1989); ראה גם ע"א 7516/02 ד"ר דוד פישר נ' רואה-חשבון צבי יוכמן ואח', תק-על 2005(2), 81 (2005); בש"א (ת"א-יפו) 154307/05 דלתה צ'אקיר בע"מ נ' אביגדור דגן, תק-של 2005(1), 13876 (2005)}.
נשאלת השאלה האם תתקבל הטענה כי הנתבע אינו יכול להגיע ארצה עקב מצבו הבריאותי?
ב- בש"א (יר') 51045/03 {ע.ד. נ' נ' ד. תק-מש 2003(1), 399 (2003)} דחתה טענה מסוג הנ"ל מחמת העובדה כי פסיכותרפיסטית אינה מציינת דבר וחצי דבר בעניין תוצאות הגעתו ארצה של הנתבע מבחינה רפואית. לא נאמר שהוא מקבל טיפול תרופתי, ולא נאמר שהוא התייעץ עם פסיכיאטר. אין ספק, שאם הנתבע סובל מפגיעות פסיכיאטריות חמורות, הוא יהיה זכאי לפיצוי או להכרה בנכה על ההטבות הקשורות בכך, כנפגע פעולות איבה. לא נראה שהוא פנה לקבל עזרה כזו.
ב- תמ"ש (יר') 22873/00 {ק.י. נ' ק.א. ואח', תק-מש 2003(1), 406 (2003)} נדונה השאלה אם התובע יוכל להעיד ממקום מושבו בקנדה מחמת מצבו הבריאותי באמצעות כינוס וידאו אם לאו. בית-המשפט, בקבלו את הבקשה, קבע כי המסמך שהוגש על-ידי ד"ר שקטר די בו כדי לענות על הדרישות הבסיסיות של תעודת רופא.
בית-המשפט קבע כי במקרה דנן הגיע למסקנה כי הגעתו ארצה של התובע עלולה לסכן את בריאותו ובהדגישו כי מנסיון בית-המשפט בתיק אחר עדות בכינוס וידאו די בה כדי שבית-המשפט אכן יתרשם מהעד, ממבטי פניו, משפת גופו, ומכל העניינים האחרים המאפשרים הסקת מסקנות לשם קביעת מהימנותו של עד, כך שלא יהיה משום קיפוח הנתבעת אם יעיד התובע בדרך זו.
ב- תא"ק (שלום פ"ת) 17118-01-10 {עובד עובדיה נ' הרצל שהרבני, תק-של 2012(1), 8474, 8477 (2012)} קבע בית-המשפט כי כבר בדיון הראשון צויין כי מהימנות המסמכים שצורפו מוטלת בספק, בשים-לב לכך שחותמת הרופא איננה תואמת את שם הרופא המודפס במכתב. לאור כך, מצופה היה שהמבקש יפעל להמצאת מסמכים מהימנים בהתאם להוראות הדין.
למרות זאת, לא טרח המבקש לאשש את טענתו לעניין המצב הרפואי, גם בהמשך הסתפק במכתבים סתמיים בלבד, ולא צירף חוות-דעת רפואית ערוכה כדין.
יתר-על-כן, מן המסמכים עולה כי המבקש הינו חולה בסכרת ומטופל באינסולין ואין בידי בית-המשפט האפשרות לקבוע האם מצבו הרפואי הזה מונע ממנו לטוס ובשים-לב כי ידוע שחולי סכרת המטופלים באינסולין אינם מנועים מלטוס כדבר שבשגרה, אף לא כשמדובר בטיסות טרנס-אטלנטיות.
במכתבים שצירף המבקש לבקשותיו צויין בכלליות, כי קיימים סיבוכים בגינם לא יוכל המבקש לטוס, ואולם לא פורט דבר מעבר לכך שהמבקש הינו חולה סכרת ומטופל באינסולין.
מכאן, שלא ניתן לומר כי עלה בידי המבקש להוכיח שמצבו הרפואי הינו כזה המונע ממנו להתייצב לדיון, בהיעדר חוות-דעת רפואית לתמיכה בטענה.
היותו של תובע תושב רצועת עזה, ומטעמים ביטחוניים נאסרה כניסתו של התובע לתחומי מדינת ישראל ולכן נבצר ממנו להתייצב בבית-המשפט למתן עדותו – יש כדי להצביע על "סיבה טובה" המונעת התייצבותו של התובע בבית-המשפט {ת"א (שלום טב') 1011-06 סלקאוי כמאל סלאמה נ' מלרג הנדסה וקבלנות בע"מ, תק-של 2011(3), 58642, 58644 (2011); רע"א (מחוזי נצ') 35950-04-11 משרד הביטחון נ' עזבון המנוחה אמירה פרג', תק-מח 2011(3), 2088 (2011)}.
אין בנמצא שום פסק-דין אשר קבע כי אך ורק בשל ההתפתחות הטכנולוגית, יש לאפשר עדות באמצעות כינוס וידאו במקום עדות באולם בית-משפט {דברי בית-המשפט ב- ת"א (ת"א) 1550-07 ישעיהו בויימלגרין נ' דורון כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
ב- ת"א (ת"א) 47021-12-12 {אולמי שושנים בע"מ נ' ביז'אן טיזאבי, תק-מח 2016(2), 32557 (2016)} נדונה השאלה האם יש לאפשר להעיד העד באמצעות כינוס וידאו.
בית-המשפט דחה הבקשה וקבע כי אין מחלוקת כי עדותו של אירג' קרמנשהצ'י חיונית לצורך הכרעה במחלוקת – מה הוסכם בינו לבין טיזאבי בפגישתם באוגוסט 2003.
יש לתת משקל יתר להתרשמותו הבלתי-אמצעית של בית-המשפט מאמינותו ומהימנותו של העד – אירג' קרמנשהצ'י.
במקרה דנן, אין מדובר במצב בריאותי אשר לכאורה מונע מהמבקש להגיע לישראל (כגון אשפוז) על-מנת לתמוך בטענות שמעלים המבקשים. יש צורך שהאישור הרפואי יבהיר כי הרופא מודע לכך שישמש בהליך משפטי שמטרתו לפטור את העד מהגעה בטיסה לישראל.
בנסיבות המקרה דנן, המכתב מטעם הרופא ותצהירו של המבקש אינם מעמידים תשתית עובדתית מספקת בכדי לקבוע כי ההגעה לישראל מסכנת אותו מבחינה רפואית.
לפיכך, בית-המשפט לא מצא כי ניתן לקבוע כי הבקשה הוגשה בתום-לב וכי קמה "סיבה טובה" להעיד את אירג' קרמנשהצ'י באמצעות כינוס וידאו.
בסיכומו-של-דבר, לא עלה בידו של המבקש להוכיח כי בקשתו אכן הוגשה בתום-לב ושקיימת סיבה טובה המונעת ממנו להגיע לבית-המשפט בעניין בקשה שגם הוא הגיש ודין הבקשה להידחות {ראה גם תנ"ג (ת"א) 15718-10-14 MR Dion Jannou נ' רם אריה פרומן, תק-מח 2016(1), 10045 (2016)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
