סעיף 39ב לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע כדלקמן:
"39ב. שמירת דינים (תיקון: התשנ"ה)
(א) הוראות סימן זה לא יהיה בהן כדי להכשיר ראיה שאינה קבילה מחמת טעם אחר, שאינו הכלל האוסר עדות שמיעה, ולא יהיה בהן כדי לפסול או להגביל הגשת ראיה שהיא כשרה לפי הכללים האמורים או לפי דין אחר.
(ב) בסעיף זה ובסעיף 39א, "דין" – לרבות הלכה פסוקה."
הגשת הרשומה המוסדית לא באה אלא להתגבר רק על כלל אחד והוא הכלל האוסר על השמעת עדות שמיעה.
כלומר, כמצוות סעיף 39ב לפקודת הראיות כל הוראות הדין נשמרות למעט זו של הכלל בדבר אי-קבילות מחמת היות העדות או המסמך בגדר של עדות שמיעה.
החידוש בסעיף 39ב לפקודת הראיות שההלכה הפסוקה הופכת ל"דין" במשמעותו המלאה ולעניין "הרשומה המוסדית" {ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240 (1993)}.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
